בְּיָמִים שֶׁהָיִיתָ מְכַסֶּה אוֹתִי

בְּטַלִּית בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים

הָיִינוּ צוֹעֲדִים בִּשְׁתִיקַת טֶרֶם בֹּקֶר

מֵהַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא אֶל הַשְּׁטִיבְּל בְּבַיִת וָגַן

אָז נִרְקַם סוֹד כִּסּוּפִים שֶׁלָּנוּ

יַחְדָּיו

*

כֻּלָּם נִדְחָפִים,

וְהָאוּלָם הַגָּדוֹל נָהָר שָׁחֹר

שֶׁיֵּשׁ מַרְפְּקִים,

וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ

כִּי רַק כָּכָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ

בְּזֶרֶם נִסְעָר, מִשְׁתּוֹקֵק

הַיָּד שֶׁלְּךָ עוֹד כּוֹמֶסֶת

מַרְגִּיעָה הִסּוּס אֵבָרִים

עוֹד רֶגַע וְהִגַּעְנוּ, אַתָּה מַבְטִיחַ

וְעוֹזֵב

לַרֶבֶּ’ה

בָּאִים לְבַד

*

עֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי

בַּשְּׁטִיבְּל הַצָּפוּף הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה

(כָּאן הַחִדּוּשׁ הוּא מִלָּה לִגְנַאי)

לָבָן שֶׁלִּי נִרְעַד בְּגַלֵּי הַשָּׁחֹר

בִּלְעֲדֵי יָדְךָ

לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס

“אֲנִי מִצְטַעֵר אֲבָל אֲנִי חַיָּב לְדַבֵּר

יִידִישׁ בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה”

(בקשה למוצאי שאבעס / אלחנן ניר)

בָּתִּים וּרְצוּעוֹת

מֻנָּחִים בָּאָרוֹן.

אַבָּא,

אַתָּה לֹא נָח לְרֶגַע

מַחְלִיף תַּחְפּוֹשׂוֹת

וְרָץ קָדִימָה

כְּבָר הָיִיתִי מַאֲמִין לְךָ

שֶׁהַכֹּל הֶבֶל

עֲטִיפוֹת זוֹלוֹת

מַחְבִּיאוֹת רִיק

אַךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁאבֶּעס

הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ

מְמַלְמְלוֹת הַבְדּוּלֶה

בְּנֻסַּח אַמְשִׁינוֹב

(“רַק לַמְּעֻנְיָנִים”, אַתָּה מַדְגִּישׁ)

מַשְׁאִירוֹת אוֹתִי בִּפְנִים.