נֶעֱצַר הַתִּקּוּן

הַנָּחוּץ כְּמוֹ אֲוִיר.

הֵם עֲדַיִן יִתְאַסְּפוּ

בְּכִכְּרוֹת הָעִיר

 

כִּי זוֹ לֹא הָרֵפוֹרְמָה

שֶׁבְּעֵינֵיהֶם הִיא אָסוֹן

זֶה הַסִּכּוּי לַדֵּמוֹקְרַטְיָה

הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל שִׁוְיוֹן.

הֲפִיכָה!

הֵם צוֹדְקִים.

מִלָּתָם בְּעִבְרִית

תַּקִּינָה 

מְתָאֶרֶת,

אֶת מָה שֶׁחַיָּב 

לַהֲפֹךְ עַצְמוֹ,

שֶׁתִּהְיֶה דַּרְכּוֹ

אַחֶרֶת.

 

לַהֲפֹךְ עָקוּם לְיָשָׁר

מְעֻוָּת לְתַקִּין וְצוֹדֵק

בְּעַרְפִלֵּי הַשֶּׁקֶר

שׁוֹמְעִים אֶת הַיֶּלֶד צוֹעֵק.

 

קוֹלוֹ כְּהָמוֹן בּוֹחֲרִים. 

כְּשַׁאֲגַת אֶזְרָחִים 

סוּג ב’.

כֻּלָּם יוֹדְעִים הוּא עֵרוֹם

מִכָּל  חֶסֶד, צְדָקָה, אֱמֶת.

הַתְּנוּעָה הָרֵפוֹרְמִית הוֹצִיאָה קְרִיאָה כְּנֶגֶד הָרֵפוֹרְמָה

קָדִימָה אָחוֹרָה קָדִימָה

‘חָדָשׁ אָסוּר’ זֶה חַדְשָׁנִי

וְהַתּוֹרָה

‘הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ’.

 

אִם כְּבָר אָז כְּבָר –

רֵפוֹרְמִי בְּאֶקְסְטְרִים:

קוֹנְסֶרְבָטִיבִי פְּרוֹגְרֵסִיבִי אִמְ-אִמָּא שֶׁל הָאוֹרְתּוֹדוֹכְּסִי

דֵּמוֹקְרַטְיָה לִיבֵּרָלִית זֶה מָה זֶה

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.

 

מֶלֶךְ עָנִי וַחֲמוֹר וִינְטֶג’

מַדְלִיקִים אֶת חָבִית הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן

לְכוֹנֵן הֲפִיכָה מִשְּׁטַרִית מַלְכוּתִית

עַד שֶׁיָּקִיץ הַקֵּץ.

שָׁקֵד אַחֲרוֹן בַּחֹרֵשׁ
אַךְ אֶתְמוֹל תִּפְרַחְתּוֹ מָלְאָה
וְהַבֹּקֶר פְּרָחָיו מֻנָּחִים עַל הָאֲדָמָה
וְנִדְמִים לָנוּ כַּעֲלֵי זָהָב וְאַרְגָּמָן
וְרֵיחָם מְשַׁכֵּר
וּכְשֶׁצִּפּוֹר תַּחֲלֹף
נָשִׂים פַּעֲמֶנּוּ לְהֹר הָהָר
וְנַעֲבֹר שָׁמָּה
וַיֵּאָסֵף שָׁקֵד אֶל עֵצָיו וַיֵּאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו
כִּי שָׁבָה מְרִיבָה אֶל הָאָרֶץ.

אֹדֶם לְבוּשָׁה כְּשִׁפְחָה

מְסָרֶבֶת לָשֶׁבֶת עִם פִּטְדָה

וּבָרֶקֶת מְנוֹפֶפֶת עִם הַיָּד

בַּטּוּר הָאֶחָד, בְּנַתְבָּ”ג.

 

נֹפֶךְ מְקַלֶּלֶת אֶת אַהֲרֹן

אֶת כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט וְחֵרוּתוֹ

וְסַפִּיר מְצַפְצֶפֶת עַל יַהֲלוֹם 

בַּטּוּר הַשֵּׁנִי, בְּאַיָּלוֹן.

 

לֶשֶׁם חָתְמָה עַל עֲצוּמָה

שְׁבוֹ לֹא תִּתְיַצֵּב עִם אַחְלָמָה

לֹא לְמִלְחָמָה, וְלֹא לְאִמּוּנִים

בַּטּוּר הַשְּׁלִישִׁי, לְמִלְחֶמֶת הָאַחִים.

 

תַּרְשִׁישׁ יְשׁוּבָה עַל מַכְתָּ”זִית

מְצַדֶּדֶת בְּמִתְוֶה הַנָּשִׂיא

שֹׁהַם תּוֹמֶכֶת בְּעִילַת הַסְּבִירוּת

יָשְׁפֶה מִתְנַגֶּדֶת לְפִסְקַת הַהִתְגַּבְּרוּת

יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנָה מוּל הַשְּׁנִיָּה בַּטּוּר הָרְבִיעִי

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי.

 

אַבְנֵי שֹׁהַם וְסַרְבָנֵי מִלּוּאִים

וֶאֱלֹהִים, שֶׁמַּסְתִּיר פָּנִים.

כֻּתֹּנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים
עַל דָּם אַחִים עַל מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים
מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת
מִכְנָסַיִם לֹא מְכַפְּרִים עַל גַּסֵּי הָרוּחַ
עֲלֵיהֶם תְּכַפֵּר הַמִּצְנֶפֶת, לֹא הַכֻּמְתָּה
שֶׁהָיָה מַעֲנִיק הִלֵּל לְיָגֵל, לוּלֵא שְׁפִיכוּת הַדָּמִים
עָלֶיהָ לֹא תְּכַפֵּר גַּם הַכֻּתֹּנֶת, וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהַכְּתֹבֶת
הָיְתָה עַל הַקִּיר, וְלֹא הֻצְּבוּ מַחְסוֹמִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גַּסֵּי הָרוּחַ
זוֹרְקִים אֲבָנִים, עַל אֲחֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים הַדָּנִים אוֹתָם, אֶת הַזּוֹרְקִים
כְּמִי שֶׁזָּרְקוּ רַק מִתּוֹךְ עִרְעוּר הַנֶּפֶשׁ, אוֹ מִתּוֹךְ הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים
עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת הַנָּרָטִיב, סוֹגְדֵי הַפְּרוֹגְרֵסִיב, עָלֶיהָ לֹא יְכַפֵּר הָאֵפוֹד, וְעַל פִּסְקֵי הַדִּין
לֹא יוֹעִיל אַף חֹשֶׁן, אַף אַבְנֵט לֹא יָעִיד עֵדוּת אֹפִי, שׁוּם מְעִיל לֹא יְכַסֶּה אֶת הַבּוּשָׁה
וְגַם לֹא הַצִּיץ יַכְתִּיר אוֹתָם לְרִבּוֹנֵי הַמַּמְלָכָה – – –
וְאִם הָיוּ הָרָשׁוּיוֹת מִתְקוֹטְטוֹת עַל מִנּוּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיָה הַדָּם מְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה.

 

הִדַּבְּרוּת,
מְכַפֶּרֶת עַל מַצְפּוּן הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ.

יד ניסן התשפ”ג – שיא מאבק הרפורמה המשפטית

 

וּמָה תֹּאמַר?

אָחִי חוֹרֵךְ שָׁמַיִם

שְׁמוֹנָה מָאתַיִם,

וּמָה תֹּאמְרִי אֲחוֹתִי

אֲחֻזַּת הַפֶסְטִיבָלִים,

לְקוֹל קְרִיאוֹת שֶׁבֶר הַפּוֹלִיטִיקָאִים.

הַלֹּא גַּם הֵם מֻחְזָקִים כְּמַרְיוֹנֵטוֹת

בְּיָד תְּמָנוּנִים, נְפִילֵי שָׁמַיִם.

לְאָן תַּפְנוּ אֲזֶנְכֶם הַמְּחֹרֶרֶת

לְאֵיזֶה אָדוֹן תְּרַצְּעוּהָ?

הֲתָעֵזּוּ לָרֶדֶת לְחֹר הָאַרְנָב?

לִבְלֹעַ מְרִירוּת גְּלוּלָה אֲדֻמָּה?

כִּי הַמַּטְרִיצָה עָמֹק שָׁלְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ

שָׁנִים מְזִינָה וְזוֹנָה, בְּתַת הַהַכָּרָה.

“שִׁלְטוֹן הָעָם” אַנְשֵׁי הָעִלִּית זוֹעֲקִים

בְּחֵרוּף נִלְחָמִים נֶגֶד הַגֶּזַע

“וְכִי הָאֱלוֹהַּ יִבְחַר עַם סְגֻלָּה נִבְחָרִים?” – כָּךְ אוֹמְרִים

אַךְ גַּם בָּכֶם לֹא בָּחַר הָאֱלֹהַּ

וְאַף הָעָם לֹא הֵרִים אֶת יָדוֹ.

‘עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה.

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ’

אוֹי הַמִּתְאַוִּים לָאוֹר וְהוּא חֹשֶׁךְ

מְסֻנְוָרִים בְּאוֹר בְּגָדִים וְרַדְרַדִּים מְנַצְנְצִים.

נוֹתְנִים כּוֹחָם לַמְּנַתְּחִים הַמְּמַהֲרִים

לְשַׁלֵּחַ אִזְמֵל נִתּוּחָם בִּשְׁדֵי נְעָרוֹת מְבֻלְבָּלוֹת

נְעָרִים מְפֻטְּמֵי הוֹרְמוֹנִים

בְּשֵׁם הַנְּאוֹרוּת וְחֹפֶשׁ בְּחִירָתָם הָאֲבוּדָה.

וְכִי מָה לְדַעְתְּךָ אָחִי הַיָּקָר

מְסַמֶּלֶת עֲבוּרִי כִּפַּת הַבַּד הַדְּקִיקָה?

אֵין לִי חֵפֶץ בְּיִידִישׁקַיְט טַרְחָנִי

אוֹ בְּמִלְמוּלִי סְרָק וּמִנְהֲגֵי הַפֻּלְחָן.

לֹא תַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנִי בַּחֲנֻכִּיָּה מְאִירָה

בִּמְקוֹם עֵץ אַשּׁוּחַ בְּכִכַּר הַסּוּלְטָן.

אֵין זֶהוּ עוֹד רֹבֶד שֶׁל מאסלו

תְּשׁוּקָה פְּרָמִידָאִית לְמַלֵּא עוֹד תְּשׁוּקָה אֱנוֹשִׁית.

זֶהוּ חֲזוֹן אַחַי וְאַחְיוֹתַי,

הַדָּם בְּגוּפִי, וְצַו נִשְׁמָתִי

כָּל עֲרָכַי וְסֶלַע קִיּוּמִי.

מְשִׁיחִי, בְּוַדַּאי!

עוֹד הַיּוֹם אֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

וּלְכָךְ שֶׁאַף גַּם סָבְךָ, וְסָבוֹ,

עַד רִאשׁוֹן הַדּוֹרוֹת.

וּפְקַח עֵינֶיךָ וַחֲזֵה בַּפֶּלֶא,

אֵין זֶה חָזוֹן בַּלָּהוֹת.

יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ.

אֲנִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

וְגַם בָּכֶם, וּבָכֶן, אַחַי וְאַחְיוֹתַי

קוֹל אֱ-לֹהִים מְפַעֵם.

רַק הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב

אֶל הַלַּחַשׁ הַדַּק שֶׁל אֱמֶת

כִּי לֹא בְּזַעַם הִיא,

וְלֹא בְּאֵשׁ,

וְלֹא בְּרוּחַ,

אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

 

 

 

“ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית”.

“לא כל כך נקל הוא לתפוש את המושג של עבדות בכל מלואו והקיפו, עד כדי להכיר איך להפטר מכבליו ולעמוד על המרחב של החירות, לצאת מכלל הארור של עבד ולבא לכלל הברוך של בן חורין. לא מלאכה קלה היא גם כן ההכרה של מושג החירות במילואו והיקיפו, עד כדי הבירור להיות נקשר בחירות של אמת ולא להכשל בחירות מזויפת, שהיא הרבה גרועה ושפלה מכל עבדות”.

מתוך כתבי הראי”ה.

הִצְבִּיעַ בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי מַחֲנוֹת.
אֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לַשֵּׁם, וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לֵךְ (לַעֲזָאזֵל).
אִם רוֹב עָלָה בִּימִינוֹ, אוֹמֵר לוֹ: הַגְבַּהּ אֱלֹהֶיךָ!
וְאִם רוֹב עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ, אוֹמֵר לוֹ: הַגְבַּהּ חֵרוּתְךָ!
נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת וְאוֹמֵר: יְהוּדִית וְדֵמוֹקְרָטִית.
וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁכְּבוֹד חֵרוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

 

 

חִפַּשְׂתָּ אֶת טוֹבַת הַמְּדִינָה,

תָּלִית חַיֶּיךָ מִנֶּגֶד מוּל אוֹיְבֶיהָ,

דָּרַשְׁתָּ מִמֶּנָּה תְּשׁוּבוֹת, הִלַּכְתָּ בִּגְדוֹלוֹת,

עַד מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע חוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת

בּוֹ אֵין עֲבוּרְךָ צֶדֶק, 

שָׁם אֵינְךָ מֵהָעָם הַנִּבְחָר,

לְכֻלָּם שָׁם אַתָּה עֲדַיִן זָר,

מִי שֶׁדָּמוֹ הֻתַּר.

אֵין אֱמוּנָה וְיֵשׁ עָוֶל בְּכָל גְּזַר דִּין כִּמְעַט

וְאַתָּה שָׁב וּמַפְצִיר בַּאֲדוֹן עוֹלָם

“הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט”.

 

 

 

*לפי דוח מבקר המדינה,

רק 13% מיוצאי אתיופיה נותנים אמון במערכת המשפט

לעומת 64% מהציבור הכללי.

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים, פּוֹעֵם פְּרִי בַּשְׂרָנִי.

וְהַבֶּטֶן עֲרֵמַת חִטִּים, רוֹעָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים

פְּרִי בָּטֶן

 

אַתְּ, הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כּוֹרַעַת לְהוֹלִיד.

 

הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַגְּדוֹלָה, דֻּבָּה

פְּצוּעָה, עֲנָקִית רַגְלַיִם

פְּרִי חָדָשׁ שֶׁיְּבֹרַךְ

שׁוֹאֵף יוֹנֵק נוֹאֵק

פְּרִי יַקִּיר לִי, אֶפְרַיִם בֶּן דָּוִד

צוֹעֶקֶת בֵּין הָעֲבָרִים

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּך אֶתְפָּאָר.

 

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים וַאֲפֵלִים

עוֹמְדִים 

הַסַּרְבָנִים

חוֹרְצִים אֶל הַקְּלִפָּה הַוָּתִיקָה חָרִיץ אֶחָד שֶׁל מָוֶת

לֹא יְגֻיַּד, לֹא יֻגְלַד

מֵתָה שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת.

 

הַיְּשָׁנָה וְהַטּוֹבָה,

 

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים נָפַלְתָּ חָלָל

צְבִי לִבִּי, אֶל אֶרֶץ

וְהַפְּרִי, הַפְּרִי

יְבֹרַךְ פּוֹעֵם, יְבֹרַךְ פּוֹעֵם.

 

מִבֵּין הַקְלִפּוֹת

פַּחַד אֱלֹהִים בּוֹעֵט בַּפְּרִי

וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

מֹתֶק, אַלּוּף הַלֵּב

יָבוֹא

פְּרִי בִּטְנִי

אֲשֶׁר פְּצַעְתֶּם

בְּשִׁסּוּף אֶחָד

בִּקּוּעַ

אוֹר חָרִיץ מַבְלִיחַ, כִּבְתִקְרוֹת שֶׁל הֵיכָלוֹת הַכְּנֵסִיּוֹת, הַכְּנֶסֶת

יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּי

מָה דְּמוּת לְךָ, יַלְדִּי. הִנְנִי בָּא

יְבֹרַךְ, יְבֹרַךְ הַפְּרִי.

 

 

 

 

 

ישראל, התשפ”ג 2023