קַל לִנְטֹשׁ

אֶת הַיָּבֵשׁ, הַכָּמוּשׁ.

אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת

בְּאֵינְסוֹף נִבְטֵי הַקָּמָה

עַל חֲמוּקֵי הַגְּבָעוֹת מַחֲמַדֵּי הַשָּׂדוֹת

בְּרַקְּפוֹת הַגִּנָּה וּמִטְפַּחְתָּן הַיְרֻקָּה הָרְקוּמָה

מְלַבְּבוֹת לִי

עֲלֵי

אַהֲבָה

עַנְפֵי הַזַּיִת בְּסַךְ הַכֹּל נָעוּ בְּחֹסֶר נוֹחוּת לְצַד רַעַם הַקָּנֶה.
הֲרֵי הֵם כְּבָר מְאֻבָּקִים מִפֵּרוּרִי הַבִּנְיָנִים וּמִכָּל
הַמַּתֶּכֶת הַחֲלֻדָּה.
הֶחְלִיטוּ לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהֶם, עַנְפֵי הַזַּיִת.
לֹא נוֹקְפִים אֶצְבַּע,
לְהֶפֶךְ.
בְּשָׁלָב מְסֻיָּם נַעֲשׂוּ מַחֲסֶה לְתּוֹעֵבוֹת הָרָקֵטָה וְהַטִּיל
הַמַּסְתִּירִים רְעוּלִים בְּבַד שָׁחֹר וּבְסֶרֶט יָרֹק וּבְצֶבַע מַבְהִיל

בְּשָׁרְשֵׁי גֶּזַע הַזַּיִת הִכָּה הָרֶפֶשׁ,
פָּשְׂתָה הַמַּחֲלָה
עֲנָפָיו שֶׁהָיוּ סְכָךְ מֵעַל הַנֶּגַע
סוֹפָם וַדַּאי שְׂרֵפָה

קַו אָדֹם

צֶבַע אָדֹם

צְלָב אָדֹם

מָגֵן דָּוִיד אָדֹם

טוֹיוֹטָה לְבָנָה

כָּל הַמְּדִינָה

אוֹחֶזֶת בְּיָדִית

דֶּלֶת הַמָּמָ”ד

לַהֲדֹף אֵשׁ רָעָה

הַשָּׁמַיִם מְאַפְשְׁרִים

לַמִּסְגָּדִים

וְלָעוֹרְבִים

לָשֵׂאת דְּרַשְׁתֶּם

אֶל הָרוּחַ הַקְּרִירָה

בֵּין יְצִיאָה

לִנְפִילָה

זוּג צִפּוֹרִים חוּצָה קַו רָקִיעַ

לְאוֹר שְׁקִיעָה

סוֹגְרִים מִשְׁמֶרֶת אַחֲרוֹנָה

לֹא הָיִינוּ מוּכָנִים לָאוֹיֵב. לֹא הָיִינוּ מוּכָנִים בִּכְלָל. לְהַתְקַלָּה, לַתַּקָּלָה, לְטָעוּת, לְמָה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא צוֹדְקִים, לֹא חֲכָמִים לֹא הֲכִי חֲזָקִים.
הֻתְקַלְנוּ מִלְּפָנִים, מֵאָחוֹר, מֵהַצְּדָדִים. הֻתְקַלְנוּ עִם אֶלֶף חִצִּים לְתוֹךְ הַלֵּב הַשָּׁבוּר שֶׁלָּנוּ. הֻתְקַלְנוּ כִּי הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּלֶהַתְקִיל, לְהַצְדִּיק, בְּלָרִיב בְּאַשְׁמַת מִי.
הֻתְקַלְנוּ מִלְּפָנִים כִּי לֹא הִתְקַלְנוּ בְּעַצְמֵנוּ. כִּי פָּחַדְנוּ, כִּי לֹא הֵעַזְנוּ, כִּי חָשַׁבְנוּ שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ בְּחִנָּם.
הֻתְקַלְנוּ כִּי הָיִינוּ צְרִיכִים שָׁעוֹן מְעוֹרֵר שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל מַחְלָקָה וְלֹא מְשַׁנֶּה מִי הַמְּפַקֵּד, אֲנַחְנוּ בְּיַחַד עַד הַמָּוֶת.
הֻתְקַלְנוּ. הֻתְקַלְנוּ מִלְּפָנִים. הַכֹּל הָיָה בָּלָגָן. לֹא הֵבַנְתִּי מֵאֵיפֹה יוֹרִים. הַפְּקֻדּוֹת לֹא הִגִּיעוּ, שׁוּם דָּבָר לֹא הִגִּיעַ. הִתְגַּלַּשְׁנוּ מֵהֶהָרִים לְכָל הַכִּוּוּנִים, יָרִינוּ עַל כָּל הָאֲנָשִׁים. הַכָּאוֹס שָׁלַט בָּרְחוֹבוֹת, בַּלְּבָבוֹת.
הַמַּחְלָקָה הֻתְקַלְנוּ. תַּקָּלָה שֶׁל מַמָּשׁ. תַּקָּלָה שֶׁל פַּעַם בְּדוֹר. תַּקָּלָה שֶׁאֵין מִמֶּנָּה חֲזָרָה. צָרִיךְ לַחְתֹּר לִפְעֻלָּה. לֹא לְהִשָּׁאֵר בַּנָּגְמָשׁ הַשָּׁבוּר. לְחַפֵּשׂ מַחֲסֶה אַחֵר. מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף אַחֵר. פִּתְרוֹן אַחֵר. תְּנוּעָה. חַיָּבִים תְּנוּעָה לְפָנִים. לֹא תִּרְגַּלְנוּ תנם תקר. לֹא תִּרְגַּלְנוּ שׁוּם דָּבָר. אֲנַחְנוּ לֹא אוֹרְגָּנִיִּים. לֹא מַכִּירִים זֶה אֶת זֶה אֲפִלּוּ בְּשֵׁמוֹת. תַּקָּלוֹת מַגִּיעוֹת בְּלֵילוֹת, בַּחֹשֶׁךְ, כְּשֶׁכָּל הַפִּתְרוֹנוֹת הָרְגִילִים לֹא עוֹבְדִים.
חַיָּל, תִּמְצָא אֶת הַמַּחְלָקָה שֶׁלְּךָ! תַּתְחִיל מֵהַצֶּמֶד, אַחַר כָּךְ הַכִּתָּה, אַחַר כָּךְ מִסְפְּרֵי בַּרְזֶל. תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ!
אֵין לִי מָה לוֹמַר, מָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיד. בְּהַתְקַלָּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר. לֹא יוֹדֵעַ מָה לְהַגִּיד הַכֹּל כָּל כָּךְ גָּדוֹל. כָּל כָּךְ מַפְחִיד. מֵאֵיזֶה כִּוּוּן לִתְקֹף? אֵין לִי מֻשָּׂג. צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּנַהָג. אֵין לִי בְּרֵרָה. חַיָּבִים מַטָּרָה. כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם צָרִיךְ פְּקֻדּוֹת בְּרוּרוֹת. לִדְבֹּק בְּמַחְלָקָה.
זֶה הַסֵּדֶר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַהַתְקַלָּה.

הַחֹרֶף הַזֶּה וְאֵין לוֹ בַּיִת

שׁוֹרֵק רוּחוֹת מְנוֹפֵף דְּגָלִים מְכוֹפֵף רָאשִׁים

יֵשׁ מַאֲמָץ רַב לְהַבִּיט בָּעֵינַיִם

וְהָרוֹק לֹא נִבְלַע מֵאָז

כְּבָר

כִּמְעַט חוֹדְשַׁיִים הַחֹרֶף הַזֶּה 

שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת

לְחַמֵּם חֶדֶר קָטָן שֶׁהָפַךְ לְהַכֹּל

בּרְחוֹב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי

בֵּין שְׁבִילִים סוֹדִיִּים שֶׁנִּבְרְאוּ

מְנַסֶּה לְנַחֵם בְּמִלִּים קְטַנּוֹת

וְאֵין כָּאן כִּירַיִם

לְבַשֵּׁל עֲלֵיהֶם מָרָק רוֹתֵחַ שֶׁל הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

תִּרְאִי

לַמְרוֹת שֶׁהַחֹרֶף בָּא הַיּוֹם

אֵין לוֹ בַּיִת,

גַּם לַלֵּב שֶׁלִּי אֵין אֲדָמָה.

אֱלוֹהִים נִמְצָא בְּהַכֹּל

בַּלֵּב הַזֶּה הַפּוֹעֵם, בַּבַּקָּשָׁה הָעֲדִינָה, בְּעֵינַיִם רַכּוֹת, בְּהִתְבּוֹדְדוּת חָסִיד בַּיַּעַר. בְּכַעַס לֹא נִשְׁלָט, בָּאַכְזָבָה, בַּחֹם, בַּהִתְאַהֲבוּת, בְּקוֹמָה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּמִּשְׂרָד, בְּכָל שִׂיחַת חֻלִּין. בְּסִפְרֵי הַלִּמּוּד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בְּסִפְרֵי לִמּוּד הַהִיסְטוֹרְיָה לַבַּגְרוּת, בִּמְסִבַּת גַּג בְּתֵל אָבִיב, בְּלֵב בּוֹדֵד. בַּעֲרֵמַת כֵּלִים שֶׁנִּשְׁאֲרָה מֵאֶתְמוֹל, בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה, בִּשְׁקִיעָה אֲדֻמָּה, בִּפְתָקִים מְקֻמָּטִים סְפוּגֵי דְּמָעוֹת שֶׁל כֹּתֶל. בִּבְחִירַת בֶּגֶד, בַּפַּנְצֵ’ר בְּגַלְגַּל, בִּפְקָק שֶׁל צָהֳרַיִם, בְּבִשּׁוּלִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי, בִּרְשִׁימַת קְנִיּוֹת, בְּמִלְמוּל מוֹדֶה אֲנִי,
בְּטֶבַח הֲמוֹנִי,
בְּתַחְתִּית תְּהוֹם הַפַּחַד,
בְּתוֹךְ לְבָבוֹת זְעִירִים שֶׁל יְלָדִים שְׂרוּטִים,
בְּבָתִּים שְׂרוּפִים
אֱלֹהִים
נִמְצָא
בְּ

א.

עֲלֵה, הַשְׁמֵד,

צְלַח אֶת הַדָּם.

הָגֵף עֵינֶיךָ מִפְּנֵי הַגּוּפָה,

מֵעֵינַיִם מְנּוּגָפוֹת, 

מִמַּבָּט מְרֻסָּס.

הַסֵּט מְגוּפַת צְלִיחַת נָהָר

וּזְחַל, עֲלֵה אֶל הָהָר,

הַצֵּת נִיצוֹץ בַּגַּפַּיִם הַמְּנֹעָרוֹת,

נְשֹׁף חֲלוּלִים חֲלוּלִים,

שֶׁאִם יִפָּתֵחַ,

הָרוּחַ תִּשָּׂא אֶת הָרֵיחַ.

ב.

בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע 

עִם הָעֵינַיִם.

לְהִמָּנַע מִלְּהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹּא לְהִסְתַּמֵּר 

מִלְּהִנָּגַע.

עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,

בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת 

עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת

רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.

אִם אַמּוֹת בַּשְּׁבִי

אֶת גּוּפָתִי דִּרְשׁוּ

רַק תְּמוּרַת גּוּפָהּ

אַחַת

לֹא יוֹתֵר.

לֹּא תַּהַרְגוּ רַבִּים

תְּמוּרָתִי.

אִם אֶפֹּל בַּשְּׁבִי

וְיַעַקְרוּ עַיִן

הוֹצִיאוּ עָיִן

תַּחַת עָיִן

בְּעִסְקֵי הַחִלּוּפִין.

וְאִם יְרַסְּקוּ אֶת גּוּפִי,

גּוּפָהּ מְרֻסֶּקֶת הַחֲלִיפוּ תַּחְתַּי.

לְמַעַן יֵדָע יַלְדִּי

אִם יִפּוֹל אֵי פַּעַם בַּשְּׁבִי

חַי

וְשַׁלֵּם

יָשׁוּב

אֶל חֵיקִי

תּוֹתָח קָדוֹשׁ נִצָּב לְיָד בֵּיתִי.

בִּשְׁלוֹשָׁה מַטָּחִים שֶׁל כְּבוֹד מַכָּה אֶת

הַלַּיְלָה

עֵת אֶעֱלֶה עַל מִשְׁכָּבִי.

וְאַחַר כָּךְ מְפְַנָה אֶת הַזְּמַן

לַחֲלוֹמִי.

עָמֹק כִּשְׁאוֹל חֲלוֹמִי.

בְּסִיּוּמוֹ צִיּוּץ צִפּוֹרִים

מְקַבֵּל אֶת הַשַּׁחַר.

וְעִמָּהֶם תְּרֵי עֲשַׂר

פְּגָזִים יִקְרְעוּ אֶת הָרָקִיעַ

לִשְׁנַיִם

בְּדַרְכָּם אֵל אוֹיְבַי

מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי.

תּוֹתָח קָדוֹשׁ נִצָּב צָמוּד

לְבֵיתִי.

שׁוֹמֵר כָּל הַלַּיְלָה

עַל חֲלוֹמִי.

הַנֶּפֶשׁ שְׁקוּפָה

כְּמוֹ זְכוּכִית דְּקִיקָה

אֶלֶף הַמָּגֵן הִיא לְאָדָם

מִקְלָט שֶׁל בְּדֹלַח

סֶדֶק דַּק מִן הַדַּק

וְנִפְגַּם מַרְאֶה הַזְּכוּכִית

עוֹלִים הַסְּדָקִים

כְּמוֹ וְרִידִים לְבָנִים

וּכְמוֹ נִימִים דְּקִיקִים

מַפְשִׁיטִים מִן הַשְּׁקִיפוּת

וּמְגַלִּים אֶת הָאָדָם

עֵירֹם נֶפֶשׁ

עוֹשֶׂה לָהּ הַנֶּפֶשׁ הַשְּׁבוּרָה

חֲגוֹרוֹת שֶׁל שְׁפִיּוּת

נִמְלֶטֶת בְּתוֹךְ הַגַּן וּמְכַסֶּה אֶת מַעֲרֻמֶּיהָ

אוֹחֶזֶת בְּעֵץ הַחַיִּים

אוּלַי שָׁם

עֲדַיִן אָסוּר בָּה לָגַעַת.

בַּכְּנִיסָה לְבֵיתֵנוּ הַכֹּל

נִרְאֶה רָגִיל.

שֶׁלֶט עַל קִיר,

שְׁטִיחוֹן לָרַגְלַיִם,

בֹּץ מִתְקַשֶּׁה

עַל סֻלְיוֹת נַעֲלַיִם

וּשְׁלַל רַקָּפוֹת שֶׁהִצְלַחְתִּי

לִשְׁמֹר בַּחַיִּים

מְקַבְּלוֹת אֶת פְּנֵי הַבָּאִים

בְּסָגֹל וּוָרֹד,

בִּזְקִיפוּת קוֹמָה.

כְּאִלּוּ אַתָּה פֹּה.

כְּאִלּוּ אֵין מִלְחָמָה.

דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לֹא אוֹמֵר:

שֶׁחַם לְךָ וְהַמִּשְׁקָפַיִם נִסְדָּקִים

שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ כְּחוּלִים הַבֹּקֶר

שֶׁכּוֹאֵב לְךָ בַּחִיּוּךְ שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא רָאִיתָ שָׁבוּעַ

דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ:

מִתְגַּעְגַּעַת מִתְגַּעְגַּעַת

אֵיזֶה חוּט דַּק נִמְשַׁךְ עַל

הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אוֹמְרִים:

קְלָלוֹת, תְּשִׁישׁוּת אֵינְסוֹפִית

נֶפֶשׁ נִגְמֶרֶת לְאִטָּהּ

אַתָּה לֹא אוֹמֵר שֶׁחֹל בְּכָל מָקוֹם בַּגּוּף

שֶׁלֹּא יָשַׁנְתָּ הַלַּיְלָה

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁהָיָה יוֹם טוֹב, מָה שֶׁנָּכוֹן

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁסּוֹף הַשָּׁבוּעַ מִתְקָרֵב

לֹא אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁהַכְּאֵב, שֶׁהָאֵימָה

וְהַסֻּלְיָה שֶׁלָּךְ בַּנַּעַל כָּל יוֹם קְצָת פָּחוֹת

אַתָּה שׁוֹתֵק אֶת הַיֹּבֶשׁ בַּיָּדַיִם אֶת

הָאוֹר הַקָּטָן שֶׁאַתָּה צָרִיךְ בַּלַּיְלָה אֶת

הַצַּד שֶׁלָּךְ בַּחֶדֶר אֶת

וּבַבַּיִת הָרֵיק כְּבָר שָׁבוּעַ דּוֹלֵק בְּכָל יוֹם מַזְגָן עַל שְׁעוֹן שַׁבָּת,

אֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁאֵין לִי אֹמֶץ לְנַתֵּק אוֹתוֹ

דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אוֹמְרִים.

מִזְּעִירָא עַד זְעִירָא

בִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל

נוֹקֵב עַד תְּהוֹמוֹת

פֻּזַּר קֶשֶׁב לִבֵּנוּ

אֶתְרוֹגֵנוּ נֻפַּץ לִרְסִיסִים

נוֹהֲרִים אֱלֵי מַכְאוֹב

עֲדֵי דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ

עָרְבָה שִׂמְחָתֵנוּ

כָּמְשָׁה לָעַד כִּכְפָרֵינוּ

חַג וּמוֹעֵד הֻדְּסוּ

נִרְמְסוּ בִּידֵי בְּנֵי בְּלִי צֶלֶם

כָּל אֲשֶׁר לוֹ לֵב

נִשְׁבַּר דָּוֶה עַל חֲלָלֵינוּ

רֵעִים אֲהוּבִים בִּקְּשׁוּ מָגֵן

מִנַּחַל סַעַר וְסוּפָה

עַד אָן יְכוֹפְפוּ שִׁדְרוֹתֵינוּ

צִמְאֵי בְּאֵר וּרְפֵי עֹז

קוּמָה ה’, אַל תִּתְאַפַּק

אֵ־ל נְשָׂא יָדֶךָ מְהֵרָה

הַךְ בִּמְאֵרָה צֶפַע אֶרֶס בִּמְאוּרָתוֹ

פַּלֵּס שַׁעֲרֵי סַעַד לִשְׂרִיטוֹת עֲלוּמֵינוּ

וְנֶחֱזֶה בְּאֹפֶק שְׂדוֹת נִירֵנוּ

זִיקֵי תִּקְוָה וְאוֹר.

כְּדֵי לְהֵיטִיב לְהֵרָדֵם

אֲנִי סוֹפֵר

מְחַבְּלִים יְרוּיִים

מְפַנִּים תַּ’זִּירָה

בֹּקֶר טוֹב

עָלִיתִי שָׁלָב בָּאֵבֶל

כַּמָּה-כַּמָּה יָצָא

בְּרֶבַע גְּמַר הַמִּלְחָמָה.

בְּלַיְלָה כּוֹכָבִים רוּחַ יָם
דְּיוּנוֹת מִתְכַּסּוֹת בְּחוֹל
מֵעֵבֶר לְגִבְעָה שָׁכְנָה
חָאן יוּנֶס וְהַשּׁוּק

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין אוֹרוֹת הַתּוֹרָה
מְהַלְּכִים שָׁם בֵּין
דְּקָלִים מִצְטוֹפְפִים בַּמַּטָּע
לֹא מְשׁוֹרֵר

נוּן-נוּן דּוֹהֵר עַל הַחוֹלוֹת
בֵּין הַבָּתִּים אֲדֻמֵּי הַגַּגּוֹת
גָּרִים הַנִּצָּבִים בַּעֲלִילָה
מִתְכַּסִּים בָּרוּחַ נֶעֱזָבִים
בִּנְוֵה דְּקָלִים

הָעֶצֶב רוֹצֶה לְהִכָּנֵס
הוּא נֶחְטַף וְנִשְׁבָּה
מְלַוֶּה אֶת שְׁכוּנַת הָאַקְלִיפָּטִים
מֵעַל הַדְּיוּנָה

שׁוּב וָשׁוּב
נִסְלֶלֶת מְסִלַּת יְשָׁרִים
בִּזְהִירוּת וּזְרִיזוּת וּמִתְפָּרֶקֶת
אֶל הַחוֹפִים הַיָּפִים הַכְּסוּפִים
הַנְּעוּרִים הַיָּפִים הַכְּסוּפִים

אַבְרָהָם אָבִינוּ לוֹחֵם בְּגֵטוֹ וּוַרְשָׁא
עִם הָאָצִ”י
יִצְחָק מִסְתַּעֵר בְּעַזָּה עִם עֵינַיִם בּוֹרְקוֹת
עַל הַחַמַאס
וְרָחֵל מְפַנָּהּ פְּצוּעִים בְּכוֹחַ הַמּוּטָס
מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אָנִילֵבִיץ צוֹלֵף עַל הַמָּן
עֲמָלֵק שֶׁמִּסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאֻכְלוּסִיָּה
הַנִּלְהֶבֶת
אֵהוּד בָּרָק נִלְחַם בְּמִדְיָנִים
מֵרִים יָדָיו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם
וּמִגְדַּל אָקִירוֹב
סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים ג’

הַשָּׁנָה מְנוֹרָתִי נִדְלֶקֶת
בְּזַעַם אָדֹם וְיוֹקֵד.
אַנִּיחַ אוֹתוֹ בַּחוּץ,
אֲפַרְסֵם הַנֵּס.

הַשָּׁנָה אַדְלִיק מְנוֹרָתִי
מִשֶּׁמֶן פְּרָחִים שֶׁהֻנְּחוּ עַל קִבְרֵי יְלָדִים,
וְאָשִׁיר בְּאֶלֶף קוֹלוֹת שֶׁנָּדַמּוּ:
נֵּס גָּדוֹל הָיָה פֹּה

נֵּס גָּדוֹל הָיָה פֹּה
נֶחֱצוּ עוֹלָלִים לִשְׁנַיִם
נִבְקְעוּ נָשִׁים
וְעַמְּךָ עָבְרוּ בַּחֲרֵבָה

נֵּס גָּדוֹל הָיָה פֹּה
רָאִינוּ הַקּוֹלוֹת
וְשָׁמַעְנוּ דּוּמִיָּה

נֵּס גָּדוֹל הָיָה פֹּה
נֵס גָּדוֹל הָיָה.
בְּעַמּוּד הָאֵשׁ
אַדְלִיק
מְנוֹרָתִי-

נוֹתְרָה
כְּבוּיָה.

כְּאָבִיו אוֹחֵז יִשְׁמָעֵאל בָּאֵשׁ וּבְמַאֲכֶלֶת
וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר:
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר
וְאֵין מַלְאָךְ שֶׁיִּקְרָא מִן הַשָּׁמַיִם:
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה
אֵין אַף אֶחָד:
לֹא מַלְאָךְ
וְלֹא שָׂרַף
רַק יָד חֲזָקָה שֶׁנִּשְׁלַחַת

רַק אֵם מִתְחַנֶּנֶת:
אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה
וְלֹא חָשַׂכְתָּ

אֲנִי אַיִל בַּסְּבַךְ נֶאֱחֶזֶת בְּאֶרֶץ מָרָה זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי מְיַחֶלֶת לְעוֹלָה שֶׁתְּהֵא תַּחַת בָּנֶיהָ אֲנִי זְרוֹעַ נְטוּיָה אֲנִי שָׂרָה שֶׁקָּמָה בַּבֹּקֶר וְיִצְחָק אֵינֶנּוּ.

הָיִיתִי מִלְחָמָה גְּדוֹלָה
שֶׁהָלְכָה וְהִתְאָרְכָה
שֶׁקָּרְאָה לִי אַשְׁמָה
לִהְיוֹת חָלָל.
מִלְחָמָה שֶׁכָּזֹאת
שֶׁמַּעֲלָה מִתּוֹכָהּ
אֶת הַשִּׁגְרָה.

הָיִיתִי שִׁגְרָה מְפֻסְפֶּסֶת
וְעַכְשָׁו אֲנִי מִלְחָמָה
שֶׁלֹּא בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי
הָיִיתִי גּוּף דָּרוּךְ
וְעַכְשָׁו אֲנִי יֹשֶׁר
מֵעֹמֶק הַלֵּב לְאָן שֶׁהוּא סָגוּר
וְלֹא הָיִיתִי כָּל כָּךְ תְּפִלָּה
גַּם הַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת
מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בְּשֶׁקֶט כְּדֵי לְנַצֵּחַ

וְאִם הָיִיתִי אֵי שָׁם
עַל שְׂדֵה הַקְּרָב
עִם הַבַּרְזִלִּים
הָיִיתִי גַּם נֶחָמָה
אֲבָל פֹּה בָּעֹרֶף
הַשָּׂפָה מַפִּילָה אֶת הַנֶּחָמָה
חֲלָלִים.

גַּם חִבּוּק הוּא עִנּוּי
גַּם שִׁירִים
אַתָּה גֶּבֶר שֶׁנּוֹתַר אָחוֹר
לָתֵת חִבּוּק לַאֲחֵרִים
וּבַסּוֹף הַיּוֹם יוֹשְׁבִים עָלֶיךָ
הַפַּרְשָׁנִים
וְכָל חַסְרֵי הַבַּיִת
לְהַמְשִׁיךְ לֹא לִמְצֹא בִּי
סִימָנִים שֶׁל רְסִיסִים.

הָיִיתִי אָבְדָן בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת
הָאֵמוּן נִמְתָּח אֶצְלִי עַד קְצוֹת הַהִשָּׂרְדוּת
כְּאִלּוּ הָיָה מָחָר
וְלֹא הָיָה מָחָר
מִשִּׂמְחַת תּוֹרָה כָּל שֶׁנּוֹתַר
זֶה רַק יוֹם אֶחָד
שֶׁלֹּא נִגְמַר

מוּל עֲדַת זְאֵבֵי עֶרֶב

נִצְּבוּ מַכַּבִּים עַל מֶרְכַּבְתָּם,

וּבְיָדָם שְׁלוּחָה הַחֶרֶב

חַרְבוֹת בַּרְזֶל נוֹשְׂאִים מִמְּכוֹרָתָם.

אַךְ זֹאת אַל־בַּשְּׂרוּ פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה,

בַּת־זְנוּנִים וְתִשְׁפֹּכֶת חֲלָלָה –

בֵּין בֵּית־מַרְכָּבוֹת לְחֲנוֹת־יוֹנָה,

הַצְּבִי, עַל בְּמוֹתֶיךָ חֲלָלָם.

עַל כֵּן יֹאמַר אֱלוֹהַּ,

וַיִּפֶן לַמְּנַבְּחִים נְבִיחָתָם:

“מַה־לָכֶם בִמְשִׁיחָי לִנְגּוֹעַ?

וְלִנְבִיאַי בַּקֵּשׁ רָעָתָם?”

אֶל הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ

יִפְקוֹד: אַל־טַל וְאַל־מָטָר.

שְׁקֹט שׁוֹמֵם הַר גָּבוֹהַּ,

וּמִגִּשְׁמֵי בְּרָכָה תֻּתַּר דּוּמָם.

כִּי לֹא לָכֶם לְהִתְבָּרֵךְ,

אַחַר אוֹר שֶׁעַל גַּבְּכֶם עֻמַּם,

אוֹר חֶסֶד מְגִנֵּי הַכֶּרֶךְ,

אֵיכָה זִיו זְהָבָם יוּעַם?

וּבִנְפֹל שְׁלוּחֵי אֱלוֹהַּ,

הָעֹמְדִים אֵיתָן עַל מִשְׁמַרְתָּם,

מִבֵית מַרְכָּבוֹת וְעַד גִּלְבֹּעַ –

קוֹל מִמְּטָרִים פָּסַק־נָדַם.

כ”ח בכסלו, ה’תשפ”ד, נר רביעי.

נכתב לזכר רס”ל יהונתן בן רונית ומשה מלכה הי”ד,

שנפל בגבורה על קדושת שמו יתברך ברצועת עזה, בכ”ב בכסלו ה’תשפ”ד.

פָּרַצְתְּ וּבָאת בִּגְבוּלֵנוּ, עַזָּה,

בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ קִלְּשׁוֹנוֹת מְחֻשָּׁלִים

בִּלְשׁוֹנוֹת חֲרוֹן, גִּ’יהָאד וְסַם.

פָּקְעוּ גּוּפִיפֵי פִּרְיֵךְ, עַזָּה,

וּבִשְׁבִילֵינוּ הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים

נְבָגַיִךְ הַשְּׁחֹרִים כְּמֻרְסָה.

תַּפְטִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

אֲרוּרָה תִּהְיִי לָנֶצַח, עַזָּה,

עַל דְּמֵי יוֹנְקִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ

בְּאֵפֶר מִזְבְּחוֹת עִסָּה.

עַל דְּבַר זְוָעוֹת שֶׁנִּקְרְמוּ

בֵּין עַגְלוּלִים לַעֲרִיסָה.

עַל הֵינֶף קָנֶה וְלַהַב

מוּל יַלְדָּה בִּמְנוּסָה.

עַל שִׁכְרוֹן זִמָּה וְרַהַב

שֶׁל גְּבָרִים חַסְרֵי מוּסָר.

לֹא תִּנָּקִי לָנֶצַח, עַזָּה,

לֹא תִּרְאִי אוֹר בַּחֲלוֹמֵךְ,

לֹא יַעֲלוּ פְּרָחִים בְּאַדְמוֹתַיִךְ,

לֹא יִרְוֶה שַׁלְוָה עַמֵּךְ.

דּוֹרוֹת יִדְאוּ בְּשָׁמַיִךְ דּוֹרְסִים

עֵינֵיהֶם בִּשְׂדוֹתַיִךְ, מְחַפְּשִׂים

פְּצוּעִים, מֵתִים וְגוֹסְסִים

לִנְעֹץ בָּם נֶקֶר וּקְרָסִים.

לֹא תָּנוּחִי בְּשָׁלוֹם, עַזָּה,

לֹא תִּזְכִּי בְּקִלּוּסִים.

אוּלַי נוֹתְרוּ פְּקָעוֹת

בְּמַעֲבֵה אֲדָמָה הֲמוּמָה

בְּחֹרֶף שֶׁכֻּלּוֹ מִלְחָמָה.

חֲזוֹן אַחֲרִית הַדָּמִים:

הָאָדֹם יִהְיֶה פּוֹעֵם מְאֹד,

הָאָדָם יִהְיֶה זוֹעֵם מְאֹד,

וְצָפוּף מְאֹד יִהְיֶה

תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

אוּלַי נוֹתְרוּ פְּקָעוֹת.

אוּלַי הָעֹמֶס יְעַרְעֵר אֶת הַכֵּס

וְיָבִיא אֶת הַקֵּץ

לַזְּוָעוֹת.

טִפְטוּפִים בָּרְאוּ מַטָּח,

שְׁלוּלִיּוֹת בָּרְאוּ אֲגַם.

עוֹד אַרְבָּעִים דַּקּוֹת וְהַנָּוֶה נֶהְפַּךְ,

מִתְלַקֵּחַ כֻּלּוֹ בְּשַׁגַּם הוּא נִרְגַּם.

בְּשׂוֹרָה רָעָה לְגֶזַע הָאָדָם:

אִי אֶפְשָׁר לְקַוּוֹת עוֹד כְּנֶגְדָּם.

מוֹרִיד הָרוּחַ וּמֵזִיב הַדָּם.

קַמְצוּץ הַשֶּׁקֶט פֹּה שָׁבִיר

וּקְצוֹתָיו חֲרוּכִים.

הָרֵאוֹת מִשְׁתַּנְּקוֹת מֵאֲוִיר

שֶׁגְּוָנָיו מְפֻיָּחִים.

הַקּוֹל מְהַדְהֵד בִּרְעֹד:

הָיָה קִבּוּץ וְאֵינֶנּוּ עוֹד

עוֹד

עוֹד

עוֹד

עוֹד יָרֹנּוּ כָּל עֲצֵי מַטָּע

וְהנוֹיְנִיק יַצְמִיחַ לָנוּ דֶּשֶׁא.

עוֹד תִּשָּׁמַע שִׂמְחָתָהּ

שֶׁל קְבוּצַת פָּעוֹטוֹת נִרְגֶּשֶׁת.

זוֹהִי מִצְוָה מְקֻדֶּשֶׁת:

גּוּף בָּרִיא בְּנֶפֶשׁ עֶשֶׁת.

וְהָיָה מַחֲנֶךָ יָרֹק,

וְהָיְתָה תִּקְוָתְךָ מִתְחַדֶּשֶׁת.

אָפֹר. שָׁחֹר.

הֶבְזֵקִים

כְּתֻמִּים.

לֵילוֹת כְּיָמִים.

לֵילוֹת כְּיָמִים.

רָקִיעַ נִקְרַע.

לוּלֵא הָיָה הַחֹם

מָלֵא, הָיָה מָקוֹם

לִכְתֹּב

שִׁירָה.

כָּעֵת הַחֹשֶׁךְ מִתְקַמֵּט

וְאֵין בּוֹ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת,

רַק מְחָטִים לְלֹא

תְּפִירָה.

לֹא הִשְׁגַּחְנוּ בָּאֵשׁ.

לֹא הִשְׁגַּחְנוּ בַּמּוּסָר.

מִנֶּגֶד מֻטָּלִים

חַיֵּינוּ

נְקוּבִים נְקוּבִים

חֲלָלִים חֲלָלִים.

וְאִי אֶפְשָׁר

לְרַפֵּא אֶת הַנֶּפֶשׁ

לְהָשִׁיב אֶת הַבָּשָׂר.

שדרות היא כמו באר שבע לסטודנטים אבל במאוד מאוד קטן. או שבאר שבע היא שדרות רק ממש בגדול.

בשדרות יש רק פאב אחד, אז קשה מאוד לצאת לדייטים, כי מהר מאוד כולם יודעים מי אתה, אי אפשר להיות יותר מידי חסוי בשדרות. כשהחברים מתל אביב באים לבקר, מביאים אותם ל ‘זה’, שיראו שגם לנו יש המבורגרים מושחתים ולא כשרים, והופעות ואירועים מדי ערב. את ההורים מביאים לחומוס של טחינה.

במהלך היום הדברים קצת שונים, לארוחת צהרים יש לך את השווארמה של איתן, שידוע ביחס חם אוהב ומחייב (לא מכבד ללכת לאכול שווארמה במקום אחר), הרבה צ’יפס שומני ורוטב שזיפים. יש גם התסביך בהמשך הרחוב, הבית הראשון בשדרות או משהו כזה. גם להם יש יחס חם ואוהב, מנת הדגל שלהם מציעה לך בפיתה אחת – סביח, שניצל, פלאפל וצ’יפס. ונכון זה נשמע מוגזם, אבל איכשהו זה יושב.

בשדרות יש הרבה מאוד פיצריות לכל מצב נתון –

כשרוצים פיצה סבבה הולכים למונטנה, כשרוצים פיצה מגונדרת הולכים לארטישוק, כשרוצים פיצה זולה הולכים לשמש, כשרוצים פיצה בשתיים בלילה הולכים לרומא.

ואם אתם רוצים להיות מתורבתים, לכו לסינמטק שדרות! מדי ערב מקרינים סרטים צרפתיים או כל מיני אירועים מיוחדים. רוב הלקוחות הם ילדים או גמלאים מהקיבוצים. הסטודנטים אוהבים להרגיש מיוחדים, קשים מאוד להשגה, אבל אפילו הם מופתעים מהאירועים שהסינמטק מציע להם.

בשביעי באוקטובר, הרחובות התרוקנו מאנשים, התמלאו בצללים מאיימים של זיכרונות ישנים – על זה שאי אפשר לצאת לדייטים בשדרות נגיד, או שברגע שאתה מועד ואוכל שווארמה בגרבולי, אתה יודע שאיתן מאוכזב. חלפו מעל לחודשיים, ושדרות עדיין בסוכות.

א.

נִחוּשׁ מֻשְׂכָּל: זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן-עַד

שֶׁמִּישֶׁהוּ יָמוּת סַבָּא, חַיָּל אוֹ

תִּינֹקֶת.

ב.

נָהוּג לְהִשְׁתַּתֵּף בַּצַּעַר, (לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת), זֶה קוֹרֵעַ

לֵב כָּךְ אוֹמְרִים לָקַחַת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּ –

צַעַרְכֶם צַעַרְךָ צַעֲרֵךְ מִשּׁוּם שֶׁלְּעִתִּים יֵּשׁ

לְחַדֵּד אֶת הַבְּדִידוּת

ג.

צַעַר זוֹ רַק מִילָה שֶׁכְּמוֹ טֶבַח גַּם

זוּ רַק מִילָה אִם לֹא

סְתָם.

ד.

לִי לֹא אִכְפַּת. בִּכְלַל אֵלּוּ

מִסְפָּרִים

ה.

הֵם דּוֹאֲגִים לְהַזְכִּיר זֹאת מִידֵי

שָׁעָה: עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לִבְחֹשׁ בַּקַּדְרוּת הַנּוֹבֶטֶת,

בְּהִבְהוּב הַנֵּרוֹת, בִּבְעֵרַת הֲמִי

ו.

לֹא הֶחְלַפְתִּיךָ בְּאֱלֹהִים

אֲחֵרִים אוֹמְרִים: פָּשׁוּט אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא חֲבֵרִים

יוֹתֵר

ז.

יֶשְׁנָהּ גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהִסְתַּחְרֵר

מִבַּעַד לַאֲרֻבּוֹתֶיהָ שֶׁעוֹדָן

אֲטוּמוֹת. עֵינַיִם וּנְחִירַיִּים וּפֶה

יוֹרֵק לְבַד מִן

הַמְּבוּכָה שֶׁבְּזִכְרוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים

ח.

בְּנָקֵל הֵם הוֹלְכִים וְכַבִים

ט.

הַגֻּלְגֹּלֶת הַהִיא אִם עוֹד

יְשֵׁנָה: מִתְפַּצַּחַת.

עַל הַגַּב שֶׁלִּי רוֹעֵד הַבַּיִת

בּוֹר נִפְעַר בַּיְּסוֹדוֹת

וַחֲדָרָיו אוֹחֲזִים יָדַיִם

לֹא לְהִתְפָּרֵק.

שְׁלוֹשִׁים שְׁנִיּוֹת לָרוּץ

מִזְּרוֹעוֹת הֶעָבָר אֶל הַהֶכְרֵחַ

לְהָטִיל אֶל הָעֹמֶק הֶדֶף

מֶלַח דְּמָעוֹת וּמִשְׁקָל.

אֲנִי צְרִיכָה לִזְכֹּר אֶת הַבְּכִי הַזֶּה

לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

כְּשֶׁשֶּׁקֶט עָמֹק יַחְדֹּר אֶל הַבָּתִּים

הַתְּנוּעָה תִּדְרֹשׁ אֶת עַצְמָהּ

וּבְגָדִים מְפֻזָּרִים יֵאָסְפוּ אֶל הַסַּל

תִּיקִים יִפָּרְקוּ לְאָחוֹר

הַמָּחָר יְתַקְתֵּק בְּעָרְפֵּנוּ

כְּמוֹ לֹא הֻטַּל בּוֹ הַסָּפֵק

וְלִקּוּק הַפְּצָעִים יֵלֵךְ וְיִתְכַּנֵּס

אֶל חֲדָרִים נְעוּלִים

אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ אֶל תּוֹךְ הַכָּרִיּוֹת

וְאֶל הַחֹשֶׁךְ

אֶת הַיְּלָדִים מִי יֶאֱסֹף

בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

צַר הַמָּקוֹם מִלְּהָכִיל

אֶת כָּל הַצַּעַר הַזֶּה.

לְאָן נֶעֱלַמְתִּי בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה

גּוּפִי מַאֲזִין לַזְּוָעוֹת

גּוּפִי מְקַפֵּל וּמַכְנִיס לָאָרוֹן

גּוּפִי יוֹרֵד מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה

סוֹפֵר אֶת הַמֶּרְחָק אֶל הַבַּיִת

גּוּפִי הָרֵיק מְמַלֵּא אֶת פִּיו

צַלַּחַת אֹרֶז, סִפּוּרֵי אֵימָה

גּוּפִי מְפַתֵּחַ כְּאֵב פַנְטוֹם

בְּאֵזוֹר הַקְּטִיעָה.

לְמַעְלָה מֵחוֹדְשַׁיִם

לֹּא חָזַרְתִּי

אִישׁ לֹא רָאָה לְאָן.