שירה

חוזה חדש

אמרי פרל

אֲנִי מַסְכִּים בְּדָמִי לַחְתֹּם הֶסְכֵּם חָדָשׁ.
בִּדְמֵי אַחַי הוּפַר הַקּוֹדֵם, בִּצְרָחַת נָשִׁים נִקְרַע.
גַּם חוֹזֶה שֶׁנֶּחְתַּם בְּרֵאשִׁית בְּרִיאָתִי, בְּדָם טַבּוּרִי נִכְרַת,
נִשְׂרַף כִּנְיָר יַחַד עִם הַכֹּל.
מִלּוֹתָיו הָרֵיקוֹת פְּזוּרוֹת עַל גַּבֵּי כְּבִישִׁים חַסְרֵי שֵׁם –
“אֵמוּן” מְרֻסָּק וּמָרוּחַ עַל הָאַסְפַלְט.
“טוּב הָאָדָם” מְפֻזָּר עַל הַדֶּשֶׁא,
מַמְטֵרוֹת הַקִּבּוּץ עוֹד מַשְׁקוֹת אוֹתוֹ בְּמֶרֶץ, אוּלַי יִתְקַמְפֵּסְט מַהֵר יוֹתֵר.
“מוּסָר” נֶחְטַף בְּאַלִּימוּת עַל טֶנְדֵּרִים מְלֵאֵי צַהֲלוֹת דָּם וְטֶרֶף.
מֻכֵּה מִכָּל צְדָדָיו עַד שֶׁלֹּא נִתָּן לְהַכִּירוֹ מֵרֹב דָּם וּשְׁבָרִים.
אַךְ אֲנִי מַסְכִּים בְּדָמִי לַחְתֹּם חוֹזֶה חָדָשׁ.
אֲנִי לֹא אֶעֱצֹם יוֹתֵר אֶת עֵינַי, לְעוֹלָם. גַּם כַּאֲשֶׁר אִשָּׁן וְאֶקְדָּח דָּרוּךְ תַּחְתַּי,
עֵינַי תִּשָּׁאֵרְנָה פְּקוּחוֹת.
וְאַתְּ, מְצִיאוּת עֲגוּמָה שֶׁלִּי, מִצִּדֵּךְ – – –

מוסר