שירה

המשורר העברי הראשון בספרד מאז הגירוש (או: ספרד, ענייני עבודה)

רפאל אזרן

 

וּבְכֵן, 

לֹא הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם 

לִכְתֹּב עַל הָא וְעַל דָּא 

לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהִתְפַּלֵּשׁ בִּסְחִי 

לְפַטְפֵּט בֵּיצִים עַד הַבִּרְכַּיִים   

לְהַדְהֵד קוֹלוֹת פְּנִימִיִּים 

שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם.

בָּאתִי – 

לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם אִיזַבֶּל הַמַּלְכָּה 

לְסוֹבֵב בְּתוֹמָאס דֶה טוֹרְקֵמָדָה

חֶרֶב אַחֲרוֹנָה 

לְוַודֵּא הֲרִיגָה

 

שֶׁל מִי

שֶׁסִּמְּנוּ

שֶׁשָּׂרְפוּ

שֶׁאָנְסוּ

שֶׁרָדְפוּ  

שֶׁגֵּרְשׁוּ 

דּוֹמְמִים כָּעֵת בָּאֲדָמָה

 

עַל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל 

אֶת כַּף הַקֶּלַע אֶחֱצֶה          

וְאֶנְחַת בְּמַכְתֵּשׁ Abenezra

לַחֲזוֹת בְּנִסְתְּרוֹת הַכּוֹכָבִים  

לְאָן שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי לִנְדֹּד – 

שָׁם אֶהְיֶה.

 

כְּשֶׁאַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת חַיַּי 

יָטִיסוּ אֶת גּוּפָתִי בְּטִיסַת צַ’רְטֶר

וְיַטְמִינוּ בִּצְפַת.

שירה

אַפָרִים

ארנון איתיאל

 

 

א. שבת

 

כְּשֶׁאֹמַר “אֲפָרִים”, שִׁלְגִּיָּה, אַל תַּחְשְׁבִי “שָׂדוֹת”,
רֵיחַ שְׁפֵּק, מְקֻשְׁקֶשֶׁת וּמִיץ יְלָדִים
עֲצֵי הַלִּבְנֶה מִתְפַּקְּעִים מִבְּרִיאוּת
כִּי בְּאֵירוֹפָּה מְדַשְּׁנִים אוֹתָם בְּאֵפֶר גַּמָּדִים.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, שִׁלְגִּיָּה: “גֵהֶיְמֶה שְׁטַאטְסְפּוֹלִיצַי”
זֶה מְצַלְצֵל חֲלוֹמֹתֶק
בַּ”שְׁטַאטְס” נִתָּז לָךְ קְצָת רֹק
שִׂפְתֵי פֶּטֶל עַל לֹבֶן תִּינֹקֶת.

תַּחְבִּיאִי אוֹתִי שִׁלְגִּיָּה?
אֲנִי שְׁמֶעקְל קָטָן שְׁחוּחַ גֵּו
אֲפִלּוּ כִּפָּה אֲדֻמָּה מַחְבִּיאָה גַּמָּדִים
בְּבֶטֶן הַזְּאֵב.

מָה יְהֵא, גְרֵטֶל, עַל חֲמֵשׁ שְׁנוֹתַיִךְ?
מִשְּׁמֵי רַמְקוֹלִים נִתָּךְ עָלַיִךְ גֶּשֶׁם עִצּוּרִים
וְהַצְּלָעוֹת שֶׁל הֶנְזְל דַּקּוֹת כְּגַפְרוּרִים
הַיְּלָדִים מִכִּכַּר שְׁלֹשֶׁת הַצְּלָבִים
אָכְלוּ אֶת שְׁבִיל הַפֵּרוּרִים.

 

ב. מוצאי שבת

 

קָרֵב יוֹם
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם
וְלֹא לַיְלָה –
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם.

קוֹל אוֹרְלוֹגִין קוֹרֵא חֲצוֹת
הֵ ם בָּ אִ י ם,
מְבַקְּשִׁים יְלָדִים לְמַצּוֹת

קַלִּים, רוֹפְפִים כְּשִׁעוּל שַׁחֶפֶת
בְּרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
מְשִׁיחֵי הָאַנְטִי-יֶפֶת.

בְּמַחֲנוֹת הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית
מַשְׁגִּיחֵי הַכַּשְׁרוּת דְּלוּקֵי אֶנְדּוֹרְפִינִים
בַּלָּנִיּוֹת אֲמוּנוֹת עַל הִיגְיֵנָה גִּזְעִית
אַשְׁכְּנַז טְהוֹרָה מִבְּלוֹנְדִּינִים

“לֹא תִּשְׁכַּח!” – לֹא נִשְׁכַּח
אֶת שֶׁעַל הָרְצִיף נִלְקַח
אֶבֶן בְּכֶלֶב שֶׁלֹּא מִסְתַּלֵּק
זִכָּרוֹן רִאשׁוֹנִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק
זוֹכְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
זוֹכְרִים בְּמִסְפָּר כָּחֹל, בְּאוֹת קַיִן
זוֹכְרִים בְּצַלֶּקֶת סְבִיב הַזַּיִן
חֲלַב אִמּוֹתֵינוּ בְּטַעַם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מִשָּׁדַיִם גּוֹיוֹת, מִשְּׁבוּיוֹת מִלְחָמָה
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם
מוֹצְצִים נֶחָמָה.

נקמה