א. פַּחַד אֱלוֹהִים

 

 

מֵאָז הַשִּׁבְעָה

בְּאוֹקְטוֹבֶּר, אֲנִי נִרְדָּם עִם חֲדָשׁוֹת בָּרֶקַע.

לְרֶגַע – מִתְעוֹרֵר בַּחֲטָף.

שׁוֹמֵעַ אֲסוֹנוֹת וְחוֹזֵר

לִישֹׁן.

קִמְעָה, חוֹזֵר. חָלִילָה –

 

 

זֶה בְּוַדַּאי עֹנֶשׁ עַל הִתְנַהֲגוּת רָעָה.

כִּי בְּשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע בְּדִיּוּק,

עֵת אֲהוּבָתִי הִזְעִיקָה אוֹתִי מֵהַחֲלוֹם

וְהֵטִיחָה אוֹתִי לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן,

אֲנִי –

מִלְמַלְתִּי “טִילִים” וְנִרְדַּמְתִּי.

 

 

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי בְּתֵשַׁע וְהֶחְצַפְתִּי:

“נוּ, נִגְמְרוּ?”

הִיא, שֶׁלֹּא פּוֹחֶדֶת מֵהַחַיִּים, אֲבָל כֵּן מֵאוֹיֵב,

נָזְפָה: “טִילִים? מְחַבְּלִים

בִּנְתִיבוֹת וּשְׂדֵרוֹת”.

 

 

וְנִרְדַּמְתִּי שׁוּב.

 

 

אֲבָל בְּעֶשֶׂר, עֵת הָיִינוּ שְׁנֵינוּ

לְטוּשִים מוּל הַמָּסַכִּים כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט,

וּכְשֶׁהַנַּיָּד שֶׁלִּי רוֹטֵט מֵהוֹדָעוֹת מְבֹהָלוֹת שֶׁל מְטֻפָּלִים

אוֹ אָז, הֵחֵל לִפֹּל עָלַי

פַּחַד אֱלוֹהִים.

 

 

שֶׁקֶט מִתְפַּשֵּׁט. שָׁמַיִם מִתְעַטְּפִים בַּצֵּל.

הַזְּמַן – לִשְׁנַיִם מִתְפַּצֵּל.

 

 

כְּמוֹ יֶלֶד שבַּחֶדֶר נָם, וּמְבֻגָּר

עָשֵׁן נִכְנָס לַחֶדֶר. הַמַּקֵּל מוּרָם –

נִשְׁבָּר עַל הַנִּרְדָּם כִּי הוּא נִרְדַּם.

 

 

כְּמוֹ מְטַפֵּל מוּל זֶה שֶׁמְּתַכְנֵן לִגְמֹר הַכֹּל,

אֲבָל

אֶת הַיְּבָבָה מַחְנִיק וְאֶת הַחֶבֶל מְכַסֶּה,

כְּדֵי

שֶׁיֵּרְָגַע.

רַק אָז, כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה, הוּא מְנַסֶּה.

 

 

כְּמוֹ זָ’אן, נַעֲרָה מֵהָעוֹטֵף,

אַחַת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהָבִין אֶת הָאֵרוּעַ.

זוֹ שֶׁבְּרַגְלָהּ יָרוּ וְהִיא בּוֹרַחַת תּוֹךְ קִרְטוּעַ.

מַעֲדִיפָה לָמוּת וְלֹא לְהֵחָטֵף.

 

 

 

ב. נִקְמִי

 

 

“אתם יכולים בבקשה לבוא לקחת אותנו? אנחנו מבקשים. אני ילדה. יש לי בית ספר מחר. אני צריכה עזרה, בבקשה” (מילותיה של ליאל חצרוני ז”ל בת ה-12 שנחטפה לבית של פסי בבארי ושם נרצחה).

 

 

הַשֵּׁם תִּקֹּם דָּמָהּ. תִּקֹּם דָּמָהּ.

תִּזְחַל. תַּכִּישׁ דְּמָמָה. מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.

 

 

הֵם יִמָּלְטוּ. כְּעַכְבְּרֵי זִמָּה.

אֲחוֹרֵיהֶם טְבוּלִים בִּמְהוּמָה.

 

 

וְעוֹד שָׁנָה? וְעוֹד עָשׂוֹר?

כְּבָר לֹא תִּהְיֶה עַלְמָה.

 

 

כְּבָר לֹא תִּהְיֶה לִיאֵל. וְלֹא יִהְיוּ עִמָּהּ

נָשִׁים. זְקֵנִים. וָטַף.

רַבִּים מִסְּפֹר.

עַל מָה

 

 

צְהַלְתֶּם? תִּזְבְּחוּ לְמָה?

 

 

הַשֵּׁם? נִקְמִי דָּמָהּ. גְּשִׁי וְנִקְמִי דָּמָהּ –

מִיָּד. וּקְחִי אֶת אוּרִי-צְבִי עִמָךְ.

 

 

בְּיַחַד תִּתְגַּנְּבוּ שְׁנֵיכֶם

לְתוֹךְ הַחֲמָמָה.

עֵינַיִם יֵעָקְרוּ

מִתַּדְהֵמָה.

 

 

לעילוי נשמתה של ענבר שגב ויגדר הי”ד

 

 

אֲנִיָּת עֲנִיָּה בַּת צִיּוֹן נָשַׁמָּה
מָאַסְנוּ מַלְמֵל אוֹתִיּוֹת נְשָׁמָה
טְרָשִׁים וּקְרָשִׁים מְכַסִּים אֶת דָּמָהּ
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַמְצֵא נְקָמָה.

 

שׁוֹמֵמָה דּוֹמְמָה וּקְצוּרָה כְּקָמָה
פְּאָתָהּ לְקוּטָה וּשְׁכוּחַת אֲדָמָה
עַל מָה רְצוּחָה בִּתְּךָ, עַלְמָה
בְּאֵין עָווֹן נָפְלָה בְּאֵין נֶחָמָה.
עוֹלָלָהּ מְעֻפָּר בְּאֹדֶם דָּמָהּ
כְּלוּם אָפֵס מוֹתָהּ, הֶאָבוּד בַּדְּמָמָה
פְּקַח, פְּקַח אָבִיהָ, עֵינְךָ עֲצוּמָה
חָסִין וְקָדוֹשׁ הַמְטֵר נְקָמָה.

 

נְקָמָה אֲדֻמָּה נִדְגָּלָה אֲיֻמָּה
כְּשִׁבְטֵי גֶּרְמָאנִים נְקָמָה עֲצוּמָה
כִּפְלִיסְטִים פּוֹשְׁטֵי עוֹר עַד גְּוִיָּה עֵירֻמָּה
הַשְׁאֵל לֵב אַחֵר לְבָנֶיךָ קַמָּא.
טַע בָּנוּ רוּחַ אַחֶרֶת שְׁלֵמָה
עַד נִשְׂבָּע וְנוֹתִיר מִבְּשָׂרָהּ שֶׁל אֻמָּה
טוֹבְלִים בְּדָמָהּ עַד גֻּמָּץ וְאָמָה
נְקָמָה אֲדוֹנַי אֱלוֹהִים נְקָמָה.

 

אַל תִּמְחֶה חֶשְׁבּוֹנָם בְּמַסּוֹק הַנִּזְהָר
שְׁבוֹר עֶפְרוֹן חֶנְוָנִי פִּנְקָסוֹ הַנִּגְזָר
חַטּוּאֵל וְאָנְסְבָּכֶר וְנוֹרְזִ’יץ וְזָר
הֲפוּכֵי אִישׁוֹנִים מַמְתִּינִים בַּמִּנְזָר
לְאֵשׁ אֵלִיָּהוּ, לְחָנוֹךְ שֶׁחָזַר.
הוֹבֵשׁ אֱלֹהַי כָּל חַיְשָׁן נֶעֱזָר
וְעָשֵׁנוּ גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר
אַכְזָר וְאַכְזָר וְאַכְזָר וְאַכְזָר
עַד לַאֵפֶר נִשְׂרַף וְלַמַּיִם מוּזַר.

 

רַק הַפַּעַם הַזֹּאת אֱלֹהַי אִנָּקְמָה
עִיר שָׁלֵם חֲרוֹנָהּ בַּת צִיּוֹן זוֹעֲמָהּ
אָז הָיוֹ לִי תִּהְיֶה מְנוּחָה שְׁלֵמָה
אָז קָחֵנִי אָבִי בְּאַחְרוֹן נְשִׁימָה
וְאֵדַע וְתֵדַע וְתִדְעֶה נְשָׁמָה
שֶׁהַנֵּר עוֹד דּוֹלֵק שֶׁתִּזְרַח הַחַמָּה
כָּל עוֹד אֱלֹהַי בַּלֵבָב פְּנִימָה.

צִנּוֹר שֶׁל מֵאָה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִילִימֵטֶר.
עַל הַפְּגָזִים כָּתְבוּ הַחַיָּלִים דִּבְרֵי אֱמוּנָה שֶׁל אַבְרָהָם
דְּבָרִים שֶׁל אַיִן, רִשּׁוּמִים שֶׁל הֶבֶל.
וּדְבָרִים מִשֶּׁל נִמְרוֹד, דִּבְרֵי כְּפִירָה.
וְהָאֲוִיר מָלֵא פִּתְאוֹם בְּצִפּוֹרִים,
שֶׁאֵין לָהֶן שֵׁמוֹת בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא.
שָׁמַעְתִּי שֶׁהַיַּפָּנִים הִצְלִיחוּ לְכַבּוֹת אֶת תְּסִיסַת הַגַּרְעִין הַקּוֹדֵחַ, רַק כְּשֶׁהַכֹּל הוּצַף בְּמַיִם מִן הָאוֹקְיָינוֹס הַשָּׁקֵט.
זִכָּרוֹן מוֹלֵקוּלָרִי שֶׁל תַּחְמֹצֶת אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה אָמֵרִיקָאִיּוֹת שֶׁיָּרְדוּ אֶל הַמַּעֲמַקִּים.
גַּם הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם הָאַחֲרוֹן הֵם תַּכְשִׁיר הוֹמֵאוֹפָּתִי.
זוֹכְרִים אֶת כָּל מָה שֶׁנִּשְׁטָף, מִשְׁחַת עֲדִינוֹל וְשַׁמְפּוּ לְלֹא דְּמָעוֹת שֶׁלֹּא יִשְׂרֹף נוּרוֹפֶן בְּטַעַם תַּפּוּז לְהוֹרִיד אֶת הַחֹם. וְאַבְקַת כְּבִיסָה עֲדִינָה בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא יְגָרֵד לַיַּלְדָּה כְּשֶׁאִמָּא עוֹטֶפֶת בִּשְׂמִיכָה נְקִיָּה לְגָרֵשׁ אֶת הַקֹּר.
אֵפֶר בָּתֵּי כְּנֶסֶת, עָלִים שֶׁל חַסָּה
לְלֹא חֲרָקִים.
הֵם יִזְרְמוּ עַכְשָׁו בַּצִּנּוֹרוֹת מִגֹּבַהּ פְּנֵי הַיָּם אֶל הַתְּהוֹם

יוֹם יָבוֹא

וְנִדְחַף אֶת הָרֹאשׁ

שֶׁל כָּל הַטַּהֲרָנִים

לָאַסְלָה

וְלַיּוֹם הַזֶּה נִקְרָא

יוֹם הַטַּהֲרָה

בַּיּוֹם הַזֶּה

נַקֵּה לֹא נְנַקֶּה

נֹאכַל כָּכָה

בַּשָּׂדֶה

עִם הַיָּדַיִם

עַל הַחַמְצִיצִים

הַבָּשָׂר יְעַשֵּׁן

חָבֵר יַפְלִיץ

נִצְחַק שׁוּב

וּנְקַבֵּל אֶתְכֶם בַּחֲזָרָה

לְמִשְׁפַּחַת הָאָדָם

 

וּבְכֵן, 

לֹא הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם 

לִכְתֹּב עַל הָא וְעַל דָּא 

לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהִתְפַּלֵּשׁ בִּסְחִי 

לְפַטְפֵּט בֵּיצִים עַד הַבִּרְכַּיִים   

לְהַדְהֵד קוֹלוֹת פְּנִימִיִּים 

שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם.

בָּאתִי – 

לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם אִיזַבֶּל הַמַּלְכָּה 

לְסוֹבֵב בְּתוֹמָאס דֶה טוֹרְקֵמָדָה

חֶרֶב אַחֲרוֹנָה 

לְוַודֵּא הֲרִיגָה

 

שֶׁל מִי

שֶׁסִּמְּנוּ

שֶׁשָּׂרְפוּ

שֶׁאָנְסוּ

שֶׁרָדְפוּ  

שֶׁגֵּרְשׁוּ 

דּוֹמְמִים כָּעֵת בָּאֲדָמָה

 

עַל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל 

אֶת כַּף הַקֶּלַע אֶחֱצֶה          

וְאֶנְחַת בְּמַכְתֵּשׁ Abenezra

לַחֲזוֹת בְּנִסְתְּרוֹת הַכּוֹכָבִים  

לְאָן שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי לִנְדֹּד – 

שָׁם אֶהְיֶה.

 

כְּשֶׁאַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת חַיַּי 

יָטִיסוּ אֶת גּוּפָתִי בְּטִיסַת צַ’רְטֶר

וְיַטְמִינוּ בִּצְפַת.

 

 

א. שבת

 

כְּשֶׁאֹמַר “אֲפָרִים”, שִׁלְגִּיָּה, אַל תַּחְשְׁבִי “שָׂדוֹת”,
רֵיחַ שְׁפֵּק, מְקֻשְׁקֶשֶׁת וּמִיץ יְלָדִים
עֲצֵי הַלִּבְנֶה מִתְפַּקְּעִים מִבְּרִיאוּת
כִּי בְּאֵירוֹפָּה מְדַשְּׁנִים אוֹתָם בְּאֵפֶר גַּמָּדִים.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, שִׁלְגִּיָּה: “גֵהֶיְמֶה שְׁטַאטְסְפּוֹלִיצַי”
זֶה מְצַלְצֵל חֲלוֹמֹתֶק
בַּ”שְׁטַאטְס” נִתָּז לָךְ קְצָת רֹק
שִׂפְתֵי פֶּטֶל עַל לֹבֶן תִּינֹקֶת.

תַּחְבִּיאִי אוֹתִי שִׁלְגִּיָּה?
אֲנִי שְׁמֶעקְל קָטָן שְׁחוּחַ גֵּו
אֲפִלּוּ כִּפָּה אֲדֻמָּה מַחְבִּיאָה גַּמָּדִים
בְּבֶטֶן הַזְּאֵב.

מָה יְהֵא, גְרֵטֶל, עַל חֲמֵשׁ שְׁנוֹתַיִךְ?
מִשְּׁמֵי רַמְקוֹלִים נִתָּךְ עָלַיִךְ גֶּשֶׁם עִצּוּרִים
וְהַצְּלָעוֹת שֶׁל הֶנְזְל דַּקּוֹת כְּגַפְרוּרִים
הַיְּלָדִים מִכִּכַּר שְׁלֹשֶׁת הַצְּלָבִים
אָכְלוּ אֶת שְׁבִיל הַפֵּרוּרִים.

 

ב. מוצאי שבת

 

קָרֵב יוֹם
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם
וְלֹא לַיְלָה –
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם.

קוֹל אוֹרְלוֹגִין קוֹרֵא חֲצוֹת
הֵ ם בָּ אִ י ם,
מְבַקְּשִׁים יְלָדִים לְמַצּוֹת

קַלִּים, רוֹפְפִים כְּשִׁעוּל שַׁחֶפֶת
בְּרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
מְשִׁיחֵי הָאַנְטִי-יֶפֶת.

בְּמַחֲנוֹת הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית
מַשְׁגִּיחֵי הַכַּשְׁרוּת דְּלוּקֵי אֶנְדּוֹרְפִינִים
בַּלָּנִיּוֹת אֲמוּנוֹת עַל הִיגְיֵנָה גִּזְעִית
אַשְׁכְּנַז טְהוֹרָה מִבְּלוֹנְדִּינִים

“לֹא תִּשְׁכַּח!” – לֹא נִשְׁכַּח
אֶת שֶׁעַל הָרְצִיף נִלְקַח
אֶבֶן בְּכֶלֶב שֶׁלֹּא מִסְתַּלֵּק
זִכָּרוֹן רִאשׁוֹנִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק
זוֹכְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
זוֹכְרִים בְּמִסְפָּר כָּחֹל, בְּאוֹת קַיִן
זוֹכְרִים בְּצַלֶּקֶת סְבִיב הַזַּיִן
חֲלַב אִמּוֹתֵינוּ בְּטַעַם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מִשָּׁדַיִם גּוֹיוֹת, מִשְּׁבוּיוֹת מִלְחָמָה
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם
מוֹצְצִים נֶחָמָה.