א. התרגום היותר מובן

תִּרְגַּמְתּי פִּסְקָא שֶׁלְּ הָרַב קוּק לַעֲרָבִית
וְאַז פָּנִיתי לִסְטוּדֶנְטִית עַרְבִיָּה
שֶׁתִּשְׁפֹט
אָמַרְתִּי לָהּ, זֶה מוּבָן?
היא הֵשִׁיבָה, יְהֹונָתָן
אֵין קֶשֶׁר בֵּין מִלָּה לְמִלָּה
אָמַרְתִּי
מְצֻיָּן.

ב. אימת הדין

                        כ”ה מרחשוון ה׳תשע״ז

מִחוּץ לְבֵית הַמִּשְׁפָט יוֹשְׁבוֹת אִמָּהוֹת
זוֹ בָּאָה בִּתְהִלֶּיהָ וְזוֹ בָּאָה בְּקֻרְאָנָהּ.
זֹאת אוֹמֶרַת זֶה בְּנִי וְזֹאת אוֹמֶרֶת זֶה בְנִי,
וּבְנֵיהֶן יַעַבְרוּ תַּחַת הַשָּבֶט, אִישׁ אישׁ בְּחֶטאוֹ.

בּשַׁעַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט, יָשְׁבוּ זְקֵנִים מִקֶּדֶם הַכַּרְמֶל.
אַף הֵם עָמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת רַבָּם עַל שֶנִּתְחַיַּב בַדִּין.
בְּהֶבֶל פּיהוּ טִמֵּא לֶחֶם עֹנִי בְּדַם זַאֲטוּטִים,
וְלֹא שָׂמַח אִישׁ כְּשׁמְחָתוֹ, מְצַחֵק עַל שֶׁחָב.

בִּפְרוֹסְדּוֹר בֵּית הַמִּשׁפָּט, מְהַלֵּךְ אִישׁ אָזוּק.
לִפְנֵי שָׁנִים בָּא עַל הַנַּעַר
כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ.
סְפֵקוֹ שֶׁלַּיּוֹם חִלֵּף וַדָּאֹו שֶׁלִּתְמוֹל:
אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת –
הֲרַבּו אוֹ נִתְמַעֲטו?
פְּאֵרוֹ חָבַש כִּי יָרֵא מֵאֵימַת הַדִּין –
אֱ-לֹהים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל –
כִּפֵר סְפֵקוֹ וְהָלַךְ לֹו.

בַּחֲצַר בֵּית הַמּשׁפָט הַחִיצוֹנָה,
עַם רַב עוֹמֵד וְצוֹעֵק צְעָקָה.
פֵּרַש אֶחָד מֵהֶם מֵחֲבֵרָיו וּבָא הַשַׁעְרָה.
נֶעֶמְדָה מִדַּת הַדִּין וְאָמְרָה לוֹ: חֲזֹר לַאֲחֹורֶיךָ!
וְעוֹדָם מִתְפַּלְלִים עַל שֶׁעָבַר,
מְשִׁיבָה רוַּח הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת:
הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא
שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לֹא יִשָׂא פָנִים,
בּשׁוּב הַצַדִּיק מֵצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.
וּבְתוֹךְ בֵּית הַמִּשְׁפָּט,
הִתְוַדָּה אֶת עֲוֹנוֹ אֲשֶׁר עָוָה,
וְנוֹתְרָה רַק יִרְאַת הַדִּין.

ג. גילוי הראש

לְיַעֲקֹב אָבִינוּ קָשֶׁה הָיָה לְהִתְחַפֵּשׂ
וְאַף עַל פִּי שֶעֵינֵי יִצְחָק כָהוּ.
בְשַר הַגְּדִי נֶאֱלַץ לַעֲטוֹת אֶת טַעַם הַצְּבִי,
וְאִלּוּ עוֹרוֹ לִהְיוֹת עוֹר אָדָם.
אֶת הַקּוֹל לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְתִּיר.
לִי קַל לְהִתְחַפֵּשׂ. הַגִּלוּי הוּא הַכִּסּוּי,
וּכְשֶהַכִּסוּי בַּכִּיס, ״צִדָּה אוֹרֶה״ נִהְיֶה
״רוֹבֶה קַשָּׁת״. וְחָלִילָה, אֵין לִי רוֹבֶה.
מְהַלֵּך אֲנִי מִדֶּרֶך יְרִיחוֹ עַד שַעַר אֶפְרַיִם
טַל הַשָּׁמַיִם וְשַׁמְנֵי הָאָרֶץ נִתְּנוּ בְּיַדִי.
״כֵּילוֹ פֲֿרָאוְלֶהֿ בְּחַ׳מִשְׂתַּעַשׁ״
״שׁוֹכּוֹלָאטַהֿ עַשְׁרַהֿ בְּעַשֲׁרַהֿ״
״אֶלְכַּעְכֶּהֿ בִּתֲלָאתֶהֿ״
כְּבָר נָטַלְתִּי סֵאִין תְּלָתָא בִּמְחִיר קַבִּין תְּלָתָא.
״שׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חָבִיב, אֶלֶף בְּרִיאוּת״
בַּגַּיְא עוֹצר אוֹתִי שׁוֹטֵר מַגָּ״ב.
– ״הַלּוֹ! לְאָן?״ – ״לְקִיר הַמַּעֲרָב״
– ״בְּהַצְלָחָה״.
רַק כְּשֶדּוֹחֵק אֲנִי רַגְלֵי שְׁכינָה,
יֹאמַר לִי הַחֶנְוָונִי ״לְכָה וַעֲלֵה
אֶל הַר הַשֵׁם, בֵית אֱ-לֹהֵי
מַחְמַד עֵינְכֶם. הַשְׂמֵאל!״
״שְׂכָרְךָ כָּשֵׁר״ אֲנִי מְמַלְמֵל.
מֵהַכִּיס שׁוֹמֵעַ קוֹל לוֹחֵשׁ
״הִשָׁמֶר‎‏-לְךָ מֵעֲלֹת! רַק הַקָּצֶה!״
וַאֲנִי מַמְשִׁיך יָשָר.
וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְרָאל,
שָׁלַף אִישׁ הַכִּסּוּי מִכִּיסוֹ
וְעָבַר בַּמַּגְנוֹמֶטֶר בְּמּנְעָלו.
בָרְחָבָה הַמְשֻמֶּרֶת,
קָרוֹב מִדַּי לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם
מֵרָחוֹק, עַל הָרֹאש מַרְגִּישׁ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם
אֲבִיהֶם.

הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם
שָׁאַג הֶהָמוֹן,
מְבֻלְבָּל זוֹעֵם צוֹדֵק.

וְיַלְדָּה אַחַת
וְעוֹד אַחַת
וְעוֹד אַחַת
וְעוֹד כַּמָּה

הִמְשִׁיכוּ לִשְׁתֹּק