כללי

מות הלויתן

אליעז כהן

“לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ”
(תהלים קד)

 

לֹא עוֹד תִּשָּׁמַע צְפִירַת גַּעְגּוּעֶיךָ, יֶלֶד לִוְיָתָן
לֹא עוֹד.
מֵאֵיזוֹ תְּהוֹם עָשִׂיתָ עֲלִיָּה?
לֹא יָדַעְתָּ שֶׁבַּצַּד הָאָפֵל שֶׁל אֶרֶץ שְׁכוּרַת-שֶׁמֶשׁ זוֹ
רַב הַצַּלְמָוֶת?
לֹא שָׁמַעְתָּ כִּי כָּאן אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יְלָדֶיהָ?
מֵרֹאשׁ הַכַּרְמֶל הָאִי-נִרְאֶה הָעוֹלֶה בְּעָשָׁן
רוֹאֶה אוֹתְךָ, יֶלֶד לִוְיָתָן
חוֹתֵר אֶל הַכָּחֹל הַכָּחֹל וְלֹא יָכוֹל. וּמַה
בִּקַּשְׁתָּ לְהָבִיא בִּסְנַפִּירֶיךָ? אוּלַי מְעַט שַׁלְוַת אוֹקְיָנוֹס
אוֹ פַנְטַזְיַת כָּל אָדָם לְהִבָּלַע כְּמוֹ פִּינוֹקְיוֹ אוֹ יוֹנָה
בָּרֶחֶם הַגְּדוֹלָה?
אוּלַי הֶמְיַת-אַלְפַּיִם-שְׁנוֹת עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ בְּקוֹל צְפִירַת גַּעְגּוּעֶיךָ…
וְעַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ, כְּמוֹ דָּוִד בִּתְהִלִּים, כֻּלָּנוּ כְּלֵי-מִשְׂחָק
בְּיַד הָאֱלֹהִים
וְאֵין לִי לֵב לָשׁוּב לִרְאוֹת אוֹתְךָ עוֹד מִטַּלְטֵל
בְּתוֹךְ גַּלֵּי-תִּקְוָה-קְטַנִּים
בְּמֵי הַקִּישׁוֹן הַמְכַלִּים.

 

ניסן תשס”ה

שירה

במורד כבש הגאולה

יהודה לייב ויטלזון

הוֹדִיעַ גְּבוּלוֹתֶיהָ בִּשְׁמוֹת נְהָרוֹת – “מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת”,
וְנָהָר מְשָׁלִים רַבִּים לְאָפְנֵי חֲצִיָּתוֹ.
לְלַמֶּדְךָ אִם רוֹאֶה אַתָּה גְּבוּל לֹא לָהּ, יְהֵא כְּנָהָר בְּעֵינֶיךָ וְהַרְחִיבָהּ.

 

*
בִּפְקֹד עָלֵינוּ לִזְוֹעַ זְוָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,
רְתַמְתֶּם לַפִּידֵי שִֹנְאַח בְּזַנְבוֹתֵינוּ
לְבַעֵר גַּם גָּדִישׁ גַּם קָמָה גַּם
חַדְרֵי-תִּינוֹקוֹת.

 

בִּרְגִישׁוּת, צִוִּיתֶם,
לְהִמָּסֵךְ עֲלֵיהֶם
כְּשַׁעֲוָה רוֹתַחַת
שֶׁתַּקְפִּיא בְּרִתְחָהּ נִימֵי-תִּקְוָתָם.
בִּנְחִישׁוּת לְרַתֵּק אֶת הַכְּנָפַיִם
וְלַעֲרֹף אִישׁ מִבֵּיתוֹ
אֶחָד אֶחָד.

 

*
אָנוּ, מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה
חֲבוּשֵׁי כָּחֹל שָׁחֹר לָבָן, עַטְנוּ
לְהַנִּיחַ קוֹלְרֵי מָגֵן דָּוִד
עַל גַּרְגְּרוֹת אַחֵינוּ
וּלְגָרְרָם בְּמוֹרַד כֶּבֶשׁ הַגְּאֻלָּה.

 

שַׁחַר עָלָה
וְהַשַּׁעַר נִפְתַּח לְקַבֵּל
פָּמַלְיַת חֻרְבָּן אֲרֻכָּה.

 

נְחִיל נָבַעְנוּ
שֶׁכְּבָר מְאֻחָר לְהַדְבִּירוֹ.
שְׁקֵטִים, טְפוּחֵי שֶׁכֶם מִכַּפַּיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת
שָׂשׂוֹת-שְׁמָד.

 

טַפִּים עַל בִּרְכֵּי סָבוֹת בַּגִּנָּה,
אִמָּהוֹת זוֹעֲקוֹת תַּחַן
וְאָבוֹת רְצוּצֵי חֹסֶן.
לֹא בְּכִידוֹן וָחֶרֶב צִוָּה הַמְּקַטֵּף
כִּי אִם בַּכַּפַּיִם לִנְדֹּחַ
לְהַרְגִּישׁ אֶת חֹם הַבָּשָׂר
לְהֵרָטֵב מֵהַדְּמָעוֹת
בְּלִי חֵיץ הַבַּרְזֶל,
בַּזְּרוֹעוֹת לִזְרֹעַ אֶת הַכְּאֵב.

 

הִתְנַפְּלוּת שְׁקֵטָה, מְסֻדֶּרֶת.
לֹא כְּמוֹ אוֹיֵב הִיסְטוֹרִי מֻכָּר
אֶלָּא יְצוּר כִּלְאַיִם
שֶׁמְּאוֹת שְׁנוֹת בִּיאוֹת מְשֻׁנּוֹת
הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם.

 

הָיְתָה זוֹ אֵם וְעוֹלָלָהּ בִּידֵי קָצִין
שֶׁטָּוְתָה קוּרֵי אֱמֶת בָּעוֹשִׂים עַצְמָם קִיר
בְּאָמְרָהּ זֹאת פָּשׁוּט:
לֹא תִּסְלְחוּ לְעַצְמְכֶם!
וְצָדְקָה,

 

מִגְּבָבוֹת הַבֵּטוֹן שֶׁהוֹתַרְנוּ
צָמְחָה בִּי בָּתָה שֶׁל אַשְׁמָה
וּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹת הַפֶּרֶא הַלָּלוּ
שׁוֹדְפוֹת כָּל שִׂמְחָה בְּחַיַּי.

 

*
חֶבֶל-אֶרֶץ זֶה
נוֹתַר צָרַעַת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
וּפוֹשֶֹה הַנֶּגַע
מֵהָאֲוִיר מֵהַיָּם מֵהַיַּבָּשָׁה
וּמִתַּחְתֶּיהָ.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כְּאַמְנוֹן בְּתָמָר,
עַל דִּמְעוֹת נַעֲרָה בְּחַיָּל שֶׁלֹּא דָּמַע,
עַל נְגִישֹוֹת מַחְפֵּר כִּדְרָקוֹן בְִּצַוַּאר בָּתִּים,
עַל אֲכִילַת חָדָשׁ.

 

*
אֶת הָאִכָּר, אֶת הַזּוֹרֵעַ,
אֶת הַנּוֹטֵעַ,
סֵרַקְנוּ מִנַּחֲלָתָם
וְגַם אֶת צִיצַת הַצּוֹמֵחַ.

 

גַּם אֶת זִכְרוֹן הַמַּגָּע שֶׁל אֵלֶּה בְּאֵלֶּה
נִתְבַּקַּשְׁנוּ לְנַתֵּק,
אֶת הַבְּרִית הַמְּקֻדֶּשֶׁת – זוֹרֵעַ וּזְרוּעָיו.

 

וְהִנֵּה נִצָּב פֶּלֶא:
כִּי לֹא שָׁכַח הַזָּרוּעַ אֶת תֹּקֶף הַבְּרִית,
וְאֵינוֹ מַצְמִיחַ לְבֶן-הָאָמָה אֶת יְבוּלוֹ.
גַּם יַכּוּ בּוֹ, יְרַסְּסוּ בּוֹ,
יִתְפַּלְּלוּ לוֹ בִּכְרִיעָה אַפַּיִם —
יָשִׁיב גֶּלֶד עִצָּבוֹן חִוֵּר

 

וּמֵאֶבְלוֹ עַל יְדֵי-עָמָל שֶׁגִּנְּנוּהוּ וְגוֹנְנוּהוּ,
הוּא חוֹפֵר מְחִלָּה בִּנְתִיבֵי אֲדָמָה וּבֵטוֹן,
הוּא מַגִּיעַ אֶל עֶרֶשׂ לֵילֵנוּ, הַמְּגָרְפִים,
וְצוֹבֵת אוֹתָנוּ שְׁפִיפוֹנִית בִּשְׁנָתֵנוּ.
לִסְתוֹתָיו מוֹרַגִּים קְשׁוּחִים
שִׁנָּיו לַהֲבֵי מַזְמֵרוֹת,
לְשׁוֹנוֹ חֶרְמֵשׁ.

 

וּבְלַחַשׁ קִרְקוּשׁ חַקְלָאִי הוּא זוֹעֵף כִּשּׁוּפֵי בַּצֹּרֶת
עָלֵינוּ,
כּוֹרְתֵי הַבְּרִית.

 

*
אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

*
רְאֵה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים אֶת הַסַּרְקוֹפָגִים,

מִגּוּנִיּוֹת מַלְבְּנִיּוֹת מְשֻׁרְיָנוֹת
נְטוּלוֹת מַבָּע וּמְעֻטָּרוֹת חִרְיוֹנִים
עַל גַּבֵּי הַצֶּבַע הַמַּזְכִּיר בִּמְעַט אֶת חוֹלוֹת הַחוֹפִים הָהֵם.
אֲתָרֵי זִכָּרוֹן בְּקַרְנוֹת רְחוֹב,
בְּגַנֵּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים, בְּתַחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּס,
בְּתוֹדַעֲתוֹ שֶׁל כָּל תּוֹשָׁב.

 

הָאָדָם שָׁכַח שֶׁהֶחֱרִיב אָדָם,
הַבֵּטוֹן זוֹכֵר אֶת הָאָבָק.

 

בִּימֵי הַשֶּׁקֶט
הִכָּנֵס לְתוֹכָם וְלֹא תִּמְצָא כְּלוּם
תָּא בֵּטוֹן אָפֵל כְּנֶמֶק בְּאֵיבַר הַיִּשּׁוּב.

 

הִכָּנֵס לְתוֹכָם
גַּם בְּלִי צְפִירָה
וְהִתְיַחֵד.

 

*
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְהַלֵּךְ בִּי בַּלֵּילוֹת
דּוֹפֵק בְּכַף יָד פְּתוּחָה עַל כְּתָלַי וְסוֹדְקָם,
רוֹשֵׁף תּוֹכֵחָה
סוֹפֵק כַּפָּיו
עַל נְפִילֵי הַהֲרִיסוֹת.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְזַעֵם בְּנַחַת,
לֹא נִרְדָּף.
נְבוּאָתוֹ דִּיעֲבָדִית
וְהוּא חוֹגֵג אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן צַחוּת
מְמוֹטֶטֶת מְצוּדוֹת

 

כָּל הַלַּיְלָה לְפָנָיו
וְהוּא מוֹצֵא אָשָׁם בְּכָל תָּא.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְבַצֵּעַ בְּגוּפִי
טְקָסִים סִמְלִיִּים
לְמָשָׁל קוֹשֵׁר מֵעַי לְאֶבֶן וּמַשְׁלִיךְ לַנָּהָר

 

יְקִיצַת יִסּוּרֵי סִרְפֶּדֶת בְּכָל אַשְׁמֹרֶת,
מְנַסֶּה לְגָרֵד אֶת הַנָּבִיא מִתּוֹכִי
אַךְ אֵין פַּשְׁחוּר שֶׁיִּגְעַר בְּיִרְמְיָהוּ
וְאֵין נִקְבֵי גָּלוּת
וְאֵין חֲלוֹמוֹת-מוֹצָא מִפִּגְיוֹנֵי שִׁירָתוֹ
וְאֵין מָזוֹר לָאַשְׁמָה

 

*
הָיְתָה דִּמְעָה
רַק אַחַת
שֶׁזָּלְגָה
אַט אַט
וְצָרְחָה כְּסַכִּין בִּזְכוּכִית
חָרְצָה בְּלֶחְיִי
רַק אַתְּ תּוּכְלִי לִרְאוֹת
אֶת הָרִמָּה
שֶׁנּוֹבַעַת
מֵאֶנֶק הַגֶּלֶד

 

*
בִּמְגוּרֵי הָעֲקוּרִים
רוֹתְחִים מִבְנֵי הָעֲרַאי
בְּתוֹכָם מַקְדִּיחַ תִּסְכּוּל
מִי שֶׁטָּרְקוּ עֲלֵיהֶם דֶּלֶת בֵּיתָם בְּעָרְפָּם
מִי שֶׁהִבִּיטוּ לְאָחוֹר וְרָאוּ אֹפֶק מְפֹרָק בַּחֲגִיגַת-אוֹיֵב

 

שׁוּב חַלּוֹנוֹת מְנֻפָּצִים, שׁוּב מְנוֹרָה נִשְׂרֶפֶת
שׁוּב תְּנוּפַת שְׁמָד בִּשְׂפַת אַיֵּה-אֱלֹהֵיכֶם

 

*
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

אִם תִּשְׁתַּמֵּץ בָּךְ לַחְלוּחִית מְחִילָה
מְחִי אוֹתָהּ
כְּפִי שֶׁמָּחִיתִי חֲתָנֵךְ מֵחַדְרְכֶם הַמְּרֻגָּשׁ.

 

דְּעִי כִּי הָיִיתִי יָכוֹל לְסָרֵב,
יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ,
אַךְ בְּרֶפֶס וְאָנוֹכִיּוּת
דָּמְמָה הַתְּעוּזָה

 

עַזּוּ רַק פָּנַי לְעֻמַּת אָחִיךְ הַקָּטֹן
שֶׁדִּקְלֵם אֶת אֲשֶׁר שָׁמַע בַּבַּיִת.
כִּמְעַט נִתְלְשָׁה לְשׁוֹנוֹ
כְּשֶׁהֵבִין
בִּינַת אַלְמָנִים

 

אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

כִּי מֶלֶךְ וְנָשִׂיא גָּזְרוּ
אַךְ מִבַּלְעֲדֵי הַסָּרִיס
לֹא הָיְתָה מִתְגַּשֶּׁמֶת
וַאֲנִי הַסָּרִיס
אֲנִי הַטּוֹבֵחַ בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ
אֲנִי אִינְקְוִיזִיטוֹר גַּעְגּוּעַיִךְ לְשָׁם

 

רַק סְלִיחָתֵךְ תַּרְפֶּה מְעַט אֶת הִדּוּק אֲזִקֵּי הָאַשְׁמָה
אָנָּא,
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת.

 

גַּם בַּחֲלוֹמוֹתַי אַל תִּסְלְחִי לִי
חֲלוֹמוֹת כְּתֻמֵּי לֶהָבוֹת
רִבְבַת נְשָׁמוֹת צוֹלְפוֹת בִּי אֱמֶת
חוֹרְכוֹת בִּי זַעֲמָן

 

טוֹב דִּין הַצֶּדֶק הַזֶּה
אוּלַי יְכַפֵּר עָווֹן

 

אִם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
תִּתְגַּעֵשׁ עָלַי הָרְבָבָה גַּם כֵּן
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
וְאַל תְּהַסִּי אוֹתָם.

 

*
חַיָּבִים לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

 

 

מחזור השירים “במורד כבש הגאולה” הוא פרק מתוך הספר “תועפות בראשית” (הוצאת עמדה 2019)

שירה

יהונדב מאתר הקראווילות ניצן

סיגלית בנאי

יְהוֹנָדָב מֵאֲתַר הַקָּרָוִילוֹת נִצָּן

צוֹעֵד הַבַּיְתָה מֵהַהַסָּעָה

בְּט”וּ בִּשְׁבָט

עִם שְׁתִיל שֶׁל עֵץ אֹרֶן בַּיָּד

שֶׁקִּבֵּל בְּבֵית הַסֵּפֶר מִתּוֹרֵם אָמֶרִיקָאִי

הוּא חוֹפֵר גֻּמָּה בְּכַף יָם אֲדֻמָּה

בְּאַדְמַת הַבִּנְיָן הַלְּבָנָה

וּמְכַסֶּה בְּאֶצְבָּעוֹת קְטַנּוֹת

וְאַבָּא שֶׁחוֹזֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַזְּמַנִּי

שֶׁהַמָּנוֹף הִנִּיחַ בִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה

מַבִּיט בִּשְׁתִיקָה

וְעוֹקֵר.

“אֲבָל זוֹ מִצְוָה לָטַעַת עֵץ בְּאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”

“כְּשֶׁנִּבְנֶה בַּיִת אָז נִטַּע”

“מָתַי?”

יְהוֹנָדָב בּוֹכֶה

וְגַם אַתָּה

בָּעֵינַיִם שֶׁרָאוּ אֶת הַפִּנּוּי שֶׁל הַבַּיִת בְּיַמִּית

וְאֶת הַדַּחְפּוֹר שֶׁהָרַס אֶת הַבַּיִת הַמּוֹרִיק

לְחוֹף יַמָּהּ שֶׁל עַזָּה

רֵיחַ הַמֶּלַח בְּרוּחַ עַרְבִית

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה

בְּנֻסַּח בֵּית אַבָּא

שֶׁנֶּעֱקַר מִבַּגְדָּד

וְכָאן הָאֲוִיר נֶעֱמַד

מְחַכֶּה

לַתְּנוּעָה

הַבָּאָה

 

 

שירה

על כורחך

נעמי גולן

על כרחך אתה נולד. שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שנשמות מונחות שם, וליכנס במעי אישה במקום טמא, ומלאך בא ומוציאה בעל כורחה ומכניסה במעי האישה (ר’ עובדיה מברטנורא, מסכת אבות ד, כ”ב)

 

בַּשְּׁבִיל אֶל הַגַּן מִתְהַלֶּכֶת יְחֵפָה מִבַּגְרוּת
בֵּין עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מִשְׂחֲקֵי יַלְדוּת
וּבָרֶקַע – מִשְׁפָּחוֹת
עוֹלָם נִבְרָא זוּגוֹת זוּגוֹת

 

וּבֵינֵיהֶם
גַּם אֲנִי רוֹצָה
מְשַׁנֶּנֶת מַתְכּוֹנִים לְחַיִּים טוֹבִים
מַאֲמִינָה

 

וְהַכְּבֵדוּת. וְהַמָּוֶת. וְהַשָּׁחֹר הָאַכְזָרִי הַלֹּא מַקְשִׁיב
הִגִּיעוּ גַּם הֵם
מָצְאוּ מָקוֹם בֵּין גַּלֵּי הַיָּם
הַסּוֹעֲרִים שֶׁהִשְׁקִיטוּ
נִכְנֶסֶת לָרֶחֶם שֶׁהֵם
וְיֵשׁ בִּי כֹּחַ שׁוּב לְהָגִיחַ
כְּמוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָשׁוּךְ הַקָּטָן בְּפַאֲתֵי הַיִּשּׁוּב

 

עַד שֶׁחָרַב.

 

עַל כָּרְחֵנוּ נֵצֵא דֶּרֶךְ צִיר כִּסּוּפִים
וְלֹא תִּהְיֶה דֶּרֶךְ חֲזָרָה

 

רַק טִפּוֹת חַיֶּיךָ בְּרַחְמִי שֶׁלִּי
יוּכְלוּ שׁוּב לְמַלֵּא אֶת הַתְּהוֹם

שירה

חירות

מונא אלחבאנין

כַּמָּה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְרוּחוֹת עֲרָבִיּוֹת
לֹא מְזֹהָמוֹת
בְּנַעֲלַיִם מַעֲרָבִיּוֹת
כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְמִלִּים עֲרָבִיּוֹת
בְּלִי בִּטּוּיִים זָרִים
כַּמָּה אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת אֶל הַחֵרוּת
בְּעִיר עֲרָבִית
בְּלִי שֶׁאֶתָּקֵל בִּגְדֵרוֹת מַפְרִידוֹת
אֲנִי רוֹצָה לְרַחֵף בְּשָׁמַיִם
עֲרָבִיִּים
בְּלִי לְהֵעָצֵר בְּתַחֲנוֹת שֶׁל בִּקֹּרֶת גְּבוּלוֹת
אֲנִי חוֹלֶמֶת לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן עַל אַדְמָתִי
בְּלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת
אֶתְבּוֹנֵן עַל הַטֶּבַע
בְּלִי הַגְּדֵרוֹת הָאֵלּוּ
אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁרוֹצִים לִקְבֹּר אוֹתִי
אֲנִי רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ בְּנַחַת בְּלִי שֶׁיִּגְזְרוּ עַל עַצְמוֹתַי
לְהוֹצִיא אוֹתָן לִנְדוּדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

 

תרגום מערבית: אלמוג בֶּהַר

 

 

 

 

حريه          بقلم: منى الحبانين

 

كم أتوق الى نسمات عربيه
غير ملوثه
بنعال غربية
كم يعتريني الشوق لكلمات عربيّه
غير ملككّه بمصطلحات أعجميه
كم أود ان اسير بحريه
في بلده عربيه
دون ان اصطدم بحواجز عنصريه
أود ان احلق في سماء
عربيه
دون مراقبه دوليه
أحلم أن افترش أرضي
دون إستئذان
أن انظر الى الطبيعه
دون تلك الجدران
حتى حين ادفن اود
ان اشعر براحه دون ان يحكموا على عظامي
بالنقل لأجل التهجير

פליטים