שירה

דמוקרטיה?

יהורם גלילי

דֵּמוֹקְרַטְיָה? (חלק 1)

 

* שָׁדַיִךְ נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ

וְאַתְּ עֵירֹם וְעֶרְיָה

עַל מְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ הַמְּחֻלֶּלֶת

בִּידֵי שָׂרִים גּוֹזְרֵי גְּזֵרוֹת.

 

לֹבֶן הַפֶּרַח, שֶבּוֹ אוֹחֶזֶת יָדֵךְ,

מַחְוִיר לְנֹכַח הַכָּחֹל-לָבָן

שֶׁל הַדֶּגֶל הַשָּׁמוּט מֵעַל

שִׁבְעָה קָנִים דְּהוּיִים.

 

אֶת חָזֵךְ כִּסִּית בְּדֶגֶל הַמַּהְפֵּכָה

נֹכַח מַבָּטִים מְבֻיָּשִׁים שֶׁל

הֲמוֹנֵי אָדָם, הַמְּבַקְּשִׁים

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

* תיאור זה מבוסס על פרק ט”ז, פסוק ז, בספר יחזקאל.

 

 

דמוקרטיה? (חלק 2)

 

* וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדְךָ

וְרָבִיד עַל גְּרוֹנְךָ –

מֵהַבֶּרֶךְ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר,

הַחוֹנֶקֶת אֶת נְשִׁימָתְךָ.

 

כְּבוֹדְךָ רָמוּס עַל הַמִּדְרָכָה,

שֶעָלֶיהָ צָעֲדוּ אַלְפֵי בְּנֵי אָדָם.

מֵעָלֶיךָ מַדֵּי זַיִת מַבְרִיקִים

מוּל מְנוֹרַת שִׁבְעַת הַקָּנִים.

 

בַּמַּסֵּכָה הַשְּׁחֹרָה, שֶׁכִּסְּתָה

אֶת פָּנֶיךָ מֵהַנְּגִיף הַמְּאַיֵּם,

זוֹעֲקוֹת אוֹתִיּוֹת אֲדֻמּוֹת-

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

*מילים אלו מבוססות על פרק ט”ז, פסוק יא, בספר יחזקאל.

שירה

בַּעָלִיָה לִירוּשָׁלַיִם, אוֹ: תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

צביקה אלי סלע

פַּעַם מִזְּמַן, יְהוּדִים

עוֹלִים הָיוּ לִירוּשָׁלַיִם 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

וּבְיָדָם מִנְחָה.

 

בָּרֶגֶל עָלוּ, בְּכָל שְׁלוֹשׁ הָרְגָלִים

פּוֹסְעִים לְאִיטָּם בִּשְׁבִילֵי הָאָרֶץ שֶׁשָּׁקְטָה 

תַּחְתָּם, מִדָּן וּמִתְּקוֹעַ, אֲחָדִים אַף מִצָּרְעָה

עַל מָה דִּיבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּדַרְכָּם?

מִן הַסְּתָם דַּנּוּ בִּדְאָגָה בִּמְחִירֵי הַדִּיּוּר 

בַּשְּׁפֵלָה, אוֹ אוּלַי בַּעֲלִיַּת מְחִיר הַגְּבִינָה. 

לֵךְ תֵּדַע. 

 

אֲנִי עוֹלֶה הַיּוֹם לִירוּשָׁלַיִם בְּמָאזְדָה 6 

שְׁרוּטָה, לִבְדִיקַת עַרְמוֹנִית שֶׁעָבְתַה

וְיָדִי רֵיקָה, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה 

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי עוֹלֶה עִמָּדִי

זֵכֶר צַדִּיקִים לִבְרָכָה.

 

יֶלֶד הָיִיתִי עוֹמֵד לְצִדּוֹ, אָב וּבְנוֹ – 

שָׁם בְּחוּרְבוֹת מִנְזָר נוֹטֶרְדָאם 

מוּל גְּדֵרוֹת הַתַּיִל הָרָם – 

וְהוּא בְּעֵינַיִים 

כַּלוֹת מַבִּיט בְּעִירוֹ

הַשְׁבוּיָה, מַבִּיט בְּעִצְבוֹ 

בִּתְפִילָּה שְׁתוּקָה – 

בְּלִי דַּעַת הָיִיתִי שׁוֹתֶה לְיַדוֹ

אֶת הֶמְיָת לִבּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

הַאִם מַשֶּׁהוּ מְהֶמְיָת לִבִּי

טָמוּן עוֹד בְּלִיבּוֹ שֶׁל בְּנִי, 

נֶכְדּוֹ?

 

אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם

וְיָדִי רֵיקָה

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי בָּא אִתִּי – 

תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

שירה

פואמה אפוקליפטית

ללי ציפי מיכאלי

א. הִתְמַלַּכְתִּי

קוֹל מִגָּבוֹהַּ שָׁאַל:
מָה אֶתֵּן לְךָ?
לֵב אוֹהֵב, אָמַרְתִּי.
הִצַּבְתִּי לִי כִּסֵּא שֵׁן
סִלַּקְתִּי אוֹיְבִים
עָרַפְתִּי מִתְחָרִים
נִכְנַסְתִּי לִשְׁטָחִים זָרִים
חָפַרְתִּי תְּעָלוֹת
הִצַּבְתִּי טַנְקִים
אָנַסְתִּי בָּזַזְתִּי
לָקַחְתִּי שְׁבוּיִים
הָפַכְתִּי תּוֹשָׁבִים זָרִים לַעֲבָדִים
שָׁלַחְתִּי אֳנִיּוֹת סוֹחֵר
לְחִזּוּק מַעֲמָדִי
יָצַרְתִּי אוֹפּוֹזִיצְיָה
הִגְדַּלְתִּי אוֹיְבַי
מֵאוֹהֲבַי
בִּצַּרְתִּי אֶת אַרְצִי
הַיָּד שֶׁהֵקִימָה בַּיִת
הָרְסָה מִבְנִים
לְפִי שִׁיטַת הַקְּלָפִים

 

ב. קַקְטוּסִים

בִּמְקוֹם פְּרָחִים
לִימוֹזִינוֹת הֵרִימוּ
שִׂמְחָה לַהֲמוֹנִים
הוֹט דוֹג הָפַךְ לְמַאֲכָל לְאֻמִּי
וְדִיאֵטוֹת הָיוּ לִסְפּוֹרְט לְאֻמִּי
יָצַרְנוּ אֶת מֻשַּׂג הַפַּעַר
בֵּין נָשִׁים וּגְבָרִים
שְׁחֹרִים וּלְבָנִים
עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים
הַשְּׂמֹאל וְהַיָּמִין

הָיִינוּ קַסְטוֹת
סוּג א’ ב’, ג’ וְנָמוּךְ יוֹתֵר
הָיוּ גַּם חַסְרֵי מַעֲמָד

 

ג. מִלְחָמוֹת

עָרַכְנוּ אוֹרְגִּיָּה שֶׁל
בְּשָׂרִים וְדָם
רוֹקַנּוּ תַּחְמֹשֶׁת שֶׁל רֹעַ
הִפַּלְנוּ חוֹזִים שִׁיטוֹת וְאֵגוֹאִים
הָיָה שָׂמֵחַ אֶצְלֵנוּ
עַד שֶׁבָּא הָאַסְטֵרוֹאִיד

 

ד. אַסְטֵרוֹאִיד

מַשְׁאִיר אַחֲרָיו דָּבָר
לְכַדּוּר הָאָרֶץ
לֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת קַו פָּתוּחַ
לִפְנֵי הַפִּיצוּץ
לְהִסְתַּכֵּל
לִרְאוֹת אֶת כָּל פַּרְצוּפֵי הַמְּצִיאוּת וְלֹא
לִרְאוֹת דָּבָר
סְתוּם עַיִן אַתָּה בְּמוֹתְךָ תָּמִיד
לֹא תִּזְכֹּר אֵיךְ נִרְאֵית אֲהוּבָתְךָ
תְּאַבֵּד אֶת זִכְרוֹן הֱיוֹתְךָ אָדָם
אַתָּה חוֹצֵב פֶּסֶל בִּצְעָדִים קְטַנִּים
וּמַחְלִיט דְּבַר מָה
עִם הַנִּיצוֹץ
מְנַסֶּה לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע

 

ה. אַהֲבָה

לֹא יְכוֹלָה לְטַשְׁטֵשׁ אֶת טְרָאוּמַת הַמִּלְחָמָה
אַחֶיךָ נָפְלוּ וְאַתָּה
לֹא קָם
מָתַי תַּתְחִיל
לִשְׁטֹף יָדַיִם
אַךְ תַּמְשִׁיךְ לִרְאוֹת
עַל יָדֶיךָ הַנְּקִיּוֹת
דָּם?

שירה

מרחוק ומקרוב

אור חיים בן־עטר

 

בָּאִים מֵרָחוֹק

וְקָרוֹב

עוֹלָמוֹת שֶׁל הַזְנָחָה

וְטוֹב.

נִרְדָּמִים

פְלוֹרֶנְטִין

שֵׁיְנְקִין

פִּנַּת יָד

לַמֻּסְלָלִים.

מִתְעוֹרְרִים

לְ

כְּרִיךְ אָבוֹקָדוֹ

מַיִם לְאָמֵרִיקָנוֹ

שִׂיחוֹת זֶהוּת

וְשָׁלוֹם

בְּלִי מַהוּת.

שׁוֹכְחִים

יְמֵי שִׁשִּׁי

קְצָרִים

מְלֵאֵי רֵיחוֹת

וּבִשּׁוּלִים.

בָּתֵּי סֵפֶר

מִקְצוֹעִיִּים

מִפְעָלִים מְכַתְּרִים

וְקִבּוּצִים

מְשַׁעְבְּדִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים

תִּתְעוֹרֵר הָעֲיָרָה

תִּשְׁכַּב

בּוֹדֵדָה וּמְדַמֶּמֶת

שְׁחִיטוֹת.

תִּקְרָא אֶל בָּנֶיהָ

וּבְנוֹתֶיהָ

וְלֹא יִהְיֶה

עוֹד מִי

שֶׁיַּעֲנֶה

כִּי

הָלְכוּ בָּנֶיהָ

וְנִרְדְּמוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

 

שָׁמְעוּ אֶת רַעַשׁ הַגַּלִּים

וְאוֹנְנוּ עַל בְּנוֹת טוֹבִים

וּבְנוֹתֶיהָ

אֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה

בְּקֹשִׁי פָּלְחוּ

וּבְנֵי הַטּוֹבִים

אֶת מִלְחָם

זָרְעוּ בָּהֶן

 

לֹא עָנוּ עוֹד

לֹא קָרְאָה עוֹד

רַק

דִּמְּמָה

מֵרָחוֹק

וְקָרוֹב

צדק חברתי

Share

Yehee — Political Poetic Journal