שירה

רשף פז צץ בשמיים

אברהם סלמן

 

בלדה. לשלמה בן יוסף, 1938

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז בִּכְחוֹל־שָׁמַיִם
נִתְלַקַּח וְגַז.

 

בֹּקֶר אוֹר, שְׁחָקִים קוֹרֵע
כֶּתֶף הַחֶרְמוֹן.
עֶלֶם בֵּין טְרָשִׁים כּוֹרֵעַ
בְּיָדוֹ רִמּוֹן.

 

הַשֵּׁנִי, יָדוֹ לוֹפֶתֶת
פֶּלֶד הָאֶקְדָּח.
עֵין שְׁלִישִׁי צוֹפָה מַבֶּטֶת
פַּאֲתֵי מִזְרָח.

 

דּוּמִיָּה, דָּרוּךְ כָּל אֵבֶר,
רֶטֶט בַּלְּבָבוֹת.
לֹא יֻפְקַר עוֹד דָּם בֵּן־עֵבֶר
עַל אַדְמַת אָבוֹת!

 

מְכוֹנִית עוֹלָה, עוֹד רֶגַע
יִזְדַּעְזְעוּ שְׁמֵי תְּכוֹל.
“דְּעִי, עֲרָב, גַּם אַתְּ אֶת פֶּגַע
פַּחַד, חַי וּשְׁכוֹל”.

 

הַמְכוֹנִית דַּרְכָּהּ הִמְשִׁיכָה.
שָׁוְא אֶקְדָּח פִּצְפֵּץ.
שָׁוְא הַיָּד רִמּוֹן הִשְׁלִיכָה,
רִמּוֹן לֹא הִתְפּוֹצֵץ.

 

שֶׁמֶשׁ רַד בַּעֲצַלְתַּיִם
אֲחוֹרֵי חֻרְשָׁה.
נֶאֶסְרוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם
בְּנֵי־חוֹרִין שְׁלוֹשָׁה.

 

רַחַשׁ, לַחַשׁ, לֵיל צַלְמָוֶת
בֵּין חוֹמוֹת מִבְצָר.
בֶּן יוֹסֵף צוֹפֶה אֶל מָוֶת
בְּתָאוֹ הַצַּר.

 

בֹּקֶר. רוֹן. צְלִיל נְחֻשְׁתַּיִם,
דְּמוּת עוֹטָה אָדֹם
מוּבָלָה בַּעֲצַלְתַּיִם
לְפַאֲתֵי גַּרְדּוֹם.

 

מָה לָכֶם קוֹרוֹת וְאֵלֶם,
מָה לָכֶם יַתְמוּת.
צַו חַיָּיו שָׁם שָׁר הָעֶלֶם:
“כְּבוֹשׁ הָהָר אוֹ מוּת!”

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם,
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז צָץ בַּשָּׁמַיִם
וּמֵאָז לֹא גַּז.

 

 

 

 

לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים

שירה

שיר ראש פינה

שלמה סקולסקי

 

לשלמה בן יוסף, 1938

 

בֵּין סְלָעֶיהָ בַּגָּלִיל,
חֲבוּיָה בְּחֵיק הָהָר,
מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּכִּנֶּרֶת
עֵין רֹאשׁ-פִּנָּה – תֵּל נִסְתָּר.

 

מַה יָּפִית רֹאשׁ פִּנָּתִי,
כֶּתֶר רֹאשׁ שֶׁלִּי,
אֵרַשְׂתִּיךְ בְּדָם וָסֵבֶל
לִי, לִי, לִי.

 

שְׁבִיל סוֹלַל עֲלֵי מוֹרָד,
שְׁבִיל חָדָשׁ בֵּין אַבְנֵי כֵּף,
אַלּוֹנִים פּוֹרְשִׂים צַמֶּרֶת,
דֹּם שָׁרִים לְבֶן-יוֹסֵף.

 

בֵּין הַבֶּקַע וְהַשִּׂיא
קֶבֶר-עַד חֻצַּב,
אַלּוֹנִים נָדִים בְּאֵבֶל:
שְׁכַב, שְׁכַב, שְׁכַב, שְׁכַב.

 

וּבַלַּיְלָה עִם חֲצוֹת
קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִרְעַד:
“אֵין כּוֹבְשִׁים אֶת רֹאשׁ הַסֶּלַע –
אִם אֵין קֶבֶר בַּמּוֹרָד!”

 

וּבַדְּמִי לְאוֹר כּוֹכָב
הֶרָה גְּדוּד מַעְפִּיל
וְכָל שַׁעַל – אֶנְקַת נֵבֶל:
צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל…

 

 

 

לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים

ראש פינה

Share

Yehee — Political Poetic Journal