שירה

חסידה

גפן מרגלית כנעני

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

סַם מָוֶת נֶעֶשְׂתָה

הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ

שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים

לְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה

עָמוּס רַק סַכִּינִים הָיָה

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ 

וְכָל צְבָאָם תְּקָפוּנִי

רַבִּי נַחְמָן אֶחָד 

מִבְּרֶסְלֶב הִצִּילַנִי

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

כָּל הַלַּיְלָה בַּעֲפַר קִיּוּמִי

מִתְבּוֹסֶסֶת וּבְשַׁחֲרִית

מְרִימֵנִי אֶל הַכִּיּוֹר לִנְטִילָה 

בָּרוּךְ אַתָּה צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

הַמּוֹצִיא נֶפֶשׁ מִן הָאָרֶץ

מְרוֹמְמָהּ מִן עֲפָרָהּ 

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

רֶגֶל אַחַת מוּנֶפֶת הַשָּׁמַיְמָה

הַשְּׁנִיָּה נְטוּעָה הִיא בְּאֵל אֲדָמָה

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה לְהִתְקַרְקֵעַ

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָעוּף

וְהָרָצוֹן לְהִתְמַזֵּג 

עָלָה עַל כֻּלָּנָה 

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

עַל גְּדוֹת הַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ

מְקוֹר הַחָכְמָה 

שָׁנִים בָּלַעְתִּי רֹק

עַכְשָׁו שׁוֹתָה וְשׁוֹתָה וְשׁוֹתָה

שירה

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

א]

 

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

בְּעֵין כֶּרֶם הוֹד קְדוּמִים וַעֲקֵבוֹת נֶעֱלָמִים

צְרִיחִים נִשָּׂאִים אֶל מַעְלָה וּמִנְזָרִים לְתַיָּירִים

וְלִיבִּי יוֹצֵא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן וְדַל הַמִּתְפַּלְּלִים

וְלוֹ אֵין פַּעֲמוֹנִים וְעַל רֹאשׁוֹ לֹא יִתְרוֹמְמוּ מִגְדָּלִים

אֲבָל הוּא, בְּיָפְיוֹ הַחֲרִישִׁי,  שַׁ עַ ר   הַ שָּׁ מַ יִ ם  וְהָרַחֲמִים

וְיֵשׁ בּוֹ סִדּוּר בָּלוּי (תְּפִלַּת כָּל פֶּה) וְחֻמָּשׁ וּתְהִלִּים

וּבְשַׁבָּת גַּם סְעוּדַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

 

[ב]

 

וּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִי מְרַחֶפֶת לְפָנַיי

חוֹזֵר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַחֲסִידִי בְּשׁוּלֵי הָעִיר

עֲטוּר כֶּתֶר מַלְכוּת וְטַלִּית תְּכֵלֶת סְפוּגָה

יוֹשֵׁב בְּלֵיל שִׁשִּׁי מְכֻנָּס בְּדוּמִיָּתוֹ, בְּהֵיכָלוֹ

וְעַל שֻׁלְחָנוֹ סְפָרִים כְּמוֹ אוֹצָרוֹת נִפְתָּחִים

וּמֵעֲלֵיהֶם עוֹד סְפָרִים וָעוֹד כְּהָרִים וּגְבָעוֹת

מֵי הַשִּׁילוֹחַ! רְסִיסֵי לַיְלָה! עִירִין קַדִּישִׁין!

וְנִגּוּן וִיזְנִיצָאִי בּוֹעֵר כְּאָח בִּטְרַקְלִינוֹ הַסּוֹדִי

אוֹתִיּוֹת לוֹחֲשׁוֹת לוֹ סוֹד עוֹלָם וּפִלְאֵי תֵּבֵל

הַלֵּב הַשָּׁבוּר הוֹפֵךְ לְאָצִיל כְּשֶׁהַמַּלְכָּה מַגִּיעָה

 

[ג]

 

בְּכִילְיוֹן עֵינַיִים שֶׁעוֹדָן טְהוֹרוֹת אַשְׁקִיף מֵהַחַלּוֹן

עוֹד מְעַט תָּבוֹא אֲהוּבָתִי, עוֹד מְעַט תָּבוֹא לִמְעוֹנִי

כְּבָר אֲנִי חָשׁ עִקְבוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת, שֹׁבֶל יָפְיָהּ בָּרוּחַ

וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְהוּמָה וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְאוּמָה

מִלְּבַד כִּסּוּפַי לַאֲהוּבָתִי, עַלְמָתִי שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדָּהּ

וְיָדַיי נִפְרָשׂוֹת בְּעֶרְגָּה כְּכֹוהֲנִים עַל הַדּוּכָן לְחַבְּקָהּ

לִכְרֹךְ נַפְשִׁי בְּנַפְשָׁהּ לֶאֱרֹג עַצְמִי בִּבְשָׂרָהּ

כִּי מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מָה עוֹד אֶחְלֹום

בִּ י ק וֹ ד נִשְׁמָתִי בְּאַהֲבָתָהּ

כללי

שירת אבולעפיה

סיגלית בנאי

שירת אבולעפיה

 

האותיות הם כח שורש כל חכמה ודעת, בלא ספק, והם בעצמם חומר הנבואה, ונראים במראה הנבואה כאילו הם גופים עבים מדברים לאדם פה אל פה, לפי רוב הציור השכלי הנחשב בלב המדבר בם (חיי העולם הבא, ע”ז)

 

וְכָכָה תֹּאמַר תְּחִלָּה הֵ

וְצַיֵּר אָז תּוֹךְ רֹאשְׁךָ

כְּאִלּוּ אַתָּה מְעַיֵּן וְרוֹאֶה אֶמְצַע מוֹחֲךָ

וּנְקֻדָּתוֹ הָאֶמְצָעִית בְּמַחְשַׁבְתְּךָ

וְאַתָּה רוֹאֶה עָלֶיהָ אוֹת ה’

חָקוּק שֶׁשּׁוֹמֵר מְצִיאוּת

נְקֻדַּת מוֹחֲךָ   (“חיי העולם הבא” פ”א)

 

 

שירי ע”ב שמות

 

 

 

מעלה על הפה

 

מַעֲלָה עַל הַפֶּה

אוֹת

לְפָנֶיךָ

סִימָן

עַל הַגּוּף

עוֹלָה

לִכְבוֹדְךָ

מַעֲלוֹת

עֲלִיָּה

אֵלֶיךָ

אֵלֶיךָ

אֵלֶיךָ

 

 

 

אני אסיר לי

 

אֲנִי אָסִיר לִי

אֶת הָאֲסוּרִים

אַתִּיר בְּפִי

קִשְׁרֵי מִלִּים

אֶקְרָא

בְּפַתָּח

בְּלֵב

נִפְתָּח

אוֹתִיּוֹת

יָ ה

עַד כְּלוֹת

הַנְּשִׁימָה

 

 

 

כוחי הא המלא

 

הַכֹּחַ הַמָּתוֹק ה

מַכֶּה בְּדָפְנוֹת הַמַּחְשָׁבָה

מִתְגַּלֵּם בָּאוֹת

נֶחְשֶׁבֶת צוּרָה

מִתְגַּלְגֵּל בַּגָּרוֹן

עוֹלֶה בְּמִלָּה

כְּעוֹלָה

אֲנִי

עוֹלָה

 

 

 

כתרו וקולי

 

קוֹשֵׁר אוֹתִיּוֹת בְּמִצְחִי

בְּרַחֲמִי בְּלִבִּי

אֲנִי מְכֻתֶּרֶת

נִפְרֶמֶת

מֻתֶּרֶת

עוֹנָה בְּקוֹלוֹ בְּקוֹלִי

אֵלִי

אֵלִי

מסה

מַפְתֵּחַ הָרַעְיוֹן (בעריכת סיגלית בנאי)

רבי אברהם אבולעפיה

וְיָדוּעַ שֶׁבִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת נֶחְתָּם
מֵצַח הָאָדָם
וְהֵם שְׁנֵי סִימָנִין
כְּלוֹמַר שְׁנֵי הַדָּם
וְהֵם תָּו שֶׁל דְּיוֹ
וְתָו שֶׁל דָּם.

וְסוֹדָם דָּם
וּדְיוֹ
וְעִנְיָנָם
הוּא כִּי סִימַן
דָּם סִימַן
מָוֶת
וְסִימַן דְּיוֹ סִימַן
חַיִּים.

וּפֵרוּשׁ סוֹד זֶה הוּא מֵהַגּוּף כֻּלּוֹ
חָמְרוֹ הָרִאשׁוֹן דַּם

נִדּוּת דַּם
הָאִישׁ וְדַם
הָאִשָּׁה
שֶׁמִּתְנוֹעֲעִים בֵּינֵיהֶם
בְּחָזְקָה
עַד שֶׁתִּתְעוֹרֵר הַתַּאֲוָה
וְהוּא חַם וְלַח
בְּרֵאשִׁית תְּנוּעָתוֹ
וּבְצֵאתוֹ לַפֹּעַל מִתְחַבֵּר אֵלָיו
חֲמִימוּת גְּדוֹלָה
וְהָיוּ
לְבָשָׂר
אֶחָד.

דְּיוֹ מִתְנוֹדֵד וּמִתְנוֹעֵעַ וּמְחַבֵּר
אוֹת לְאוֹת
וְשֵׁם לְשֵׁם
וּמִלָּה לְמִלָּה
וּפְעֻלָּה לִפְעֻלָּה
הַתְּנוּעָה בִּכְתִיבָה
וּבְנִקּוּד וּבְדִבּוּר,
דְּיוֹ יוֹרֵד מִן הַקָּנֶה
וּמְצַיֵּר כָּל הַגּוּף
נוֹשְׂאוֹ אוֹתוֹ
יִקָּרֵא כֻּלּוֹ
חֹמֶר
לַנֶּפֶשׁ.
וּבָזֶה דּוֹמֶה לְבוֹרְאָם.

לִבִּי מְדַבֵּר,
דָּמִי הָיָה רוּחַ,
רוּחִי הָיָה דָּם,
וְכוֹכָבִי דָּרַךְ,
דֶּרֶךְ נְבוּאָה,
דֶּרֶךְ הַזָּנָב
רֶכֶב הַבֶּטֶן

בֶּטֶן זָכָר
עֲבוּרִי
חַי מְדַבֵּר וְחַי
וּבְדַבְּרוֹ חָכָם
וְחָכָם בְּדִבּוּר
אֵיבַר מִילָה
בָּרָא פֶּה
בָּרָא הַלִּמּוּד,
בֵּאֵר הַלִּמּוּד
מֵאִיר הַלֵּב,
הַזִּכָּרוֹן,
וְהַזְּכָרִים,
לְבָאֵר הַכֹּל,
אֲנִי זָכָר,
זוֹכֵר הַכֹּל,
מְבָרֵךְ ה’,
מְבָרֵךְ חוֹזֶה,
בָּרוּךְ מַחֲזֶה,
בָּרֵךְ אֱלוֹהֶיךָ,
לְבָרֵךְ אֵלֶּה.

(מצרף השכל, פ”ח)

רוחניות