שירה

שירת נשים

רות גורן

 

אשירה נא לעזרת הנשים
זו שבירכתיים,
שלא עמוד התפילה בה ולא
הבימה, ורק מחיצת
הקרשים שבינתיים.

 

א.מרגלית / שירים, 1978

 

 

אָשִׁירָה נָא לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים
וִיהִי לָהּ שִׁירִי זְעָקָה
לא עֵת אֲהַלֵּל בְּבוֹאִי לְשׁוֹרֵר:
הָאֱמֶת אֲשֶׁר נֶעֶדְרָה

 

אָשִׁירָה לְזוֹ, בַּעֲלַת הַבִּינָה,
חָכְמָה יְתֵרָה
עָצְמוּ מִסַּפֵּר מַעֲיָנוֹת תְּבוּנָתָהּ
אוּלָם כָּל חַיֶּיהָ
לֹא תֵּדַע מְאוּמָה:
הַגְבָּהָה גְּלִילָה קְרִיאָה.

 

אָשִׁירָה לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים
חַסְרַת עַמּוּד הַתְּפִלָּה
שֶׁמִּשָּׁם הַכל עוֹלִין לַמִּנְיָן שִׁבְעָה
אֲפִלּוּ אִשָּׁה

אַךְ הֻגְלְתָה הִיא: הָאֵם הַיְּהוּדִיָּה, הַכְּשֵׁרָה.
אוֹחֲזָה הִיא בַּנּוֹתָר
גֵּאָה בְּהֻתַּר
תְּבָרֵךְ בְּיִרְאָה
קָדְשֵׁנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.

 

אָשִׁירָה לְכָל אַחְיוֹתֵינוּ
הַנִּדּוֹנוֹת עַל כְּבוֹדָן.
כְּבוֹדָן, הַמְהֻלָּל בְּפִי כָּל
אֶל פְּנִימָה
כְּבוֹדָן, הַמּוּשָׁר עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת
כְּשֶׁפִּיָּה תִּפְתַּח בְּחָכְמָה
וּמִתְפַּלְפְּלִים אָב וּבְנוֹ כְּבָר דּוֹרוֹת
מָה הַדִּין מְסֻבִּין – לְבׇנוֹת.

 

אָשִׁירָה נָא לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים
וּלְאַחְיוֹתַי הַמְּפַלְּסוֹת
צֶאֱצָאִיוֹת צְלָפְחָד
תַּחַת זְמַן שֶׁגְּרָמָן הֵן עוֹשׂוֹת
מְעֵזוֹת לְלֹֹא חַת
נִגָּשׁוֹת
מַשְׁמִיעוֹת קוֹלָן: הִתְרַגְּשׁוּת יְתֵרָה
כְּשֶׁאִישׁ יַחְשְׁבָהּ לְשִׁכּוֹרָה
לֹא חַתּוֹת מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים.

 

וְאַחְיוֹתַי
הַמְּגִנּוֹת
נֶאֱמָנוֹת אֶל יוֹשְׁנָהּ
וּכְבוֹדוֹ שֶׁל אִישׁ כִּכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה
צוֹפוֹת הֵן מִמֶּרְחַק עֶזְרַת הַנָּשִׁים וְהַזְּמַן –

בֵּית אַחְיוֹתֵינוּ כֻּלָּן
הַכְּמֵהוֹת לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת יַהֲדוּתָן.

אסופת אורי זוהר

וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח

חנה נקי
יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב. (תהלים, קו)

 

אֲנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ.
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם
מִכָּל תַּכְשִׁיטַי שֶׁעָנְדוּ עָלַי הַשָּׁנִים.
אֵיךְ קִשְּׁטוּ אוֹתִי בַּשֶּׁקֶר
וְלִמְּדוּ אוֹתִי לְהִתְפַּלֵּל עַל שֶׁיֹּאבַד
וּבְיֻמְרָה מְחֻפֶּשֶׂת עֲנָוָה הִכְרִיזוּ –
רַק נָבִיא מִתְגַּעְגֵּע.

 

אֶת שֶׁלָּךְ הַצְנִיעִי בְּקוּפְסוֹת.

 

לָמַדְתִּי לִשְׁתוֹק.
גְּלִימוֹת כְּהֻנָּה הָיוּ לִי יְמֵי הַזָּהָב
לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן בְּעֵת הַהַקְרָבָה.
הֲלֹא אֶת זִבְחֵיכֶם שָׁאַלְתִּי לְהָבִיא, וִיכֻפַּר
אַךְ מְמָאֲנִים הֱיִתֶם לְהַרְכִּין הָרֹאשׁ
– וַאֲנִי אֶת דָּמְכֶם הָזִיתִי.
מְבַקֶּשֶׁת בִּשְׁתִיקָה – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
שֶׁיַּגִּיע כִּפּוּר
שֶׁיִּצָּבְעוּ הַיָּמִים בְּלָבָן.
שֶׁאוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט מִכָּל קְלִפּוֹתֵיהֶם
לְהִכָּנֵס לִפְנָי וְלִפְנִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֵין קוֹל
יֵשׁ רַק עוֹנֵה
לְאַחוֹת בְּדִמְעוֹתַי אֶת הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ
כְּשֶׁהֶאֱמַנּוּ – הָאֱמֶת צְרִיכָה לְבוּשׁ.

 

לָבוּשׁ.
בַּת, מֶלֶךְ פְּנִימָה! לִמַּדְתָּנִי.
וְהֵם שֶׁלַּעֲגוּ, הִתְחַנְּנוּ שֶׁאָנִיחַ לַשְּׁכִינָה
לְהִמָּשֵּׁךְ אֶל הַכֵּלִים שֶׁאֵינִי.
שֶׁאֵין עַל רֹאשִׁי כֶּתֶר מַלְכוּת
שֶׁאֵין בְּתוֹכִי יָ-הּ.
אֵיךְ בְּנִיתֶּם מִקְדָּשִׁים וּשְׁכַחְתֶּם הַקֹּדֶשׁ
מַטְמִינִים רָאשֵׁיכֶם בַּחוֹל
וְלִמַּדְתֶּם אֶת הַכֹּל לְהִתְאַיֵּן וּלְחַפֵּשׂ חֻמְרוֹת חֻמְרוֹת
שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַרְכֶם בְּיֶדְכֶם.
וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח
וְקִבַּלְתִּי שְׁקָרִים עַל מַגָּשׁ שֶׁל זָהָב.

 

אֵינִי נְבִיאָה, אַךְ הִנְנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ
לְתוֹרָה לֶאֱלוֹקִים לְאֵשׁ
לְאַהֲבָה תְּפֵלָה בְּחֶסֶד.
אַתֶּם – מְקֻשָּׁטִים לַשָּׁוְא
לִבְּכֶם לְמוּד פְּחָדִים לֶאֱהוֹב
לְמוּד פְּחָדִים לְהַרְגִּישׁ
מִתְיָרֵא מִן נְקוּדָה פְּנִימִית זוֹהֶרֶת שֶׁל קְדֻשָּׁה.
הֲרֵי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּיֹּפִי.
וַאֲנִי עַל צַוָּארִי מַחֲרֹזֶת דְּמָעוֹת שֶׁבָּכִיתִי
תְּפִלּוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי לִקְשֹׁר לַצַּדִּיק
עֲנָוָה מְטֻבֶּלֶת בְּשִׂמְחַת אֱמוּנָה
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם

בְּגַעְגּוּעַ בּוֹעֵר

 

לַשְּׁכִינָה.

 

שירה

חסידה

גפן מרגלית כנעני

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

סַם מָוֶת נֶעֶשְׂתָה

הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ

שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים

לְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה

עָמוּס רַק סַכִּינִים הָיָה

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

וְכָל צְבָאָם תְּקָפוּנִי

רַבִּי נַחְמָן אֶחָד

מִבְּרֶסְלֶב הִצִּילַנִי

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

כָּל הַלַּיְלָה בַּעֲפַר קִיּוּמִי

מִתְבּוֹסֶסֶת וּבְשַׁחֲרִית

מְרִימֵנִי אֶל הַכִּיּוֹר לִנְטִילָה

בָּרוּךְ אַתָּה צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

הַמּוֹצִיא נֶפֶשׁ מִן הָאָרֶץ

מְרוֹמְמָהּ מִן עֲפָרָהּ

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

רֶגֶל אַחַת מוּנֶפֶת הַשָּׁמַיְמָה

הַשְּׁנִיָּה נְטוּעָה הִיא בְּאֵל אֲדָמָה

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה לְהִתְקַרְקֵעַ

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָעוּף

וְהָרָצוֹן לְהִתְמַזֵּג

עָלָה עַל כֻּלָּנָה

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

עַל גְּדוֹת הַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ

מְקוֹר הַחָכְמָה

שָׁנִים בָּלַעְתִּי רֹק

עַכְשָׁו שׁוֹתָה וְשׁוֹתָה וְשׁוֹתָה

נשים

Share

Yehee — Political Poetic Journal