ליאור ויינשטיין

וְכִי בּוֹכִים עַל הַמֵּת עַד שֶׁלֹּא יָמוּת?
נֵשֵׁב בָּדָד, בָּדָד נֵשֵׁב, אֵיכָה
נֵשֵׁב, אֵיכָה נָקוּם, תֵּשֵׁב גַּלְמוּד

תֵּשֵׁב לְלֹא דַּבֵּר, בְּכֵה אֶת דָּמְךָ
וְאָז תָּרֹן, וְאָז תִּחְיֶה, זְכֹר אֶת
זְמַנְּךָ, זְכֹר אֶת הַקּוּם וְשָׂא בְּרָכָה

מֵרֹב אֲבֵלוּת טוֹן זַעַם חִישׁ שׂוֹרֵט
וּמַלְאֲכֵי שִׁיבָה תּוֹלְדוֹת יָמִים
יַכּוּן. תַּעֵל כָּל שְׁבִיב, פָּרֵט

כֻּלְּךָ, טַהֵר כֻּלְּךָ עֵת הַמְּרוֹמִים
הָעֵת. טַהֵר גּוּפְךָ מִמַּשְׂטֵמָה
גַּלֵּה אֶת הַשּׁוֹנִים, אֶת הַדּוֹמִים

וּבְכֵה כְּבֶן חוֹרִין אֶת הַחֵמָה