עינת ברזילי

רָאִיתִי אוֹתָן שָׁרוֹת ה’ שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא

וְלֹא יָדַעְתִּי אָנָה אָבוֹא

אֲנִי שֶׁלֹּא נֶעֱקַרְתִּי מִבַּיִת

וְחוֹלוֹת קְטוּפִים לֹא לִחֲכוּ כַּפּוֹתַי

אֲבָל נָשִׁים שָׁרוֹת שַׁוְעָתָן

שׁוֹלְחוֹת שָׁרְשֵׁיהֶן אֵלַי

וְהֵן הֵמֵסּוּ תְּפָרִים מִסִּילִיקוֹן

שֶׁטָּווּ עַכְבִישֵׁי הַזְּמַן סְבִיב לִבִּי

וְהֵן הָיוּ שַׁעַר דְּמָעוֹת, שַׁעַר שְׁכִינָה, שַׁעַר תַּחֲנוּנִים

לְכָל מָה שֶׁחָדַל מִלְּהִתְפַּלֵּל בִּי

הֵן קָרְאוּ לִי שֶׁאָבוֹא שׁוּב

אֶל אָבִי.