ויטוריו מסקאריני

צִיּוֹן,
הַמִּלָּה הַזֹּאת שֶׁל שִׁיבָה, שֶׁל מַנְעוּלֵי מַזְוָדוֹת
שֶׁל סִפּוּנֵי אֳנִיּוֹת מְלוּחִים בַּגָּלוּת,
שֶׁל עֵינַיִם דְּמָעוֹת מִזְרָחָה אֶל הַזְּרִיחָה,
אִמָּהוֹת לָּחֲשׁוּ אֶת שִׁמְךָ
אֶל חֻמּוֹ שֶׁל עַם יָשֵׁן בַּקַּדַּחַת,
שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח
אֶת טַעַם הַגְּבָעוֹת שֶׁנִּכְסַף לִרְאוֹת.
גִּבְעוֹת יְהוּדָה, גִּבְעוֹת מוֹרָשָׁה,
נַחֲלָה הַמַּעֲשִׁירָה עַם עָנִי וְאֶבְיוֹן.
שָׁם הָרוּחַ שָׂמָה פָּנֶיהָ דָּרוֹמָה
פְּלִשְׁתִּים עָלַיִךְ
אֱדוֹם שֶׁל מַעֲרָב תּוֹבֵעַ אוֹתָךְ
וְאַתְּ – כְּמוֹ אֹהֶבֶת נֶאֱמָנָה – מְסָרֶבֶת לְהִמָּסֵר לוֹ,
וּבִירִיחוֹ

מְחַכָּה לְבוֹא דּוֹדֵךְ,
שָׁם אֲשֶׁר פַּעַם עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן – לָבֹא לָרֶשֶׁת אוֹתָךְ.