* - בנצי גולדשטיין

*

מְזֹג לְעַצְמְךָ כּוֹס, גְּמַע לְאַט,

דַּמֵּה בְּרוּחֲךָ טִפּוֹת גֶּשֶׁם מִתְמַלְמְלוֹת

עַל מַחְרוֹזוֹת עֲלֵי הַגּוֹדוּצִ’י וְשִׂיחַ הַמַּרְוָה.

מַיִם נִפְתָּלִים בְּמוֹרַד גְּרוֹנְךָ.

לְאַט, נְשֹׁם מֵהָאַף חַמְצָן טָרִי, מְזֻקָּק, אֶל עִקְצוּצִים זְעִירִים בְּגוּפְךָ

אֶל חֶלְקַת הַכְּאֵב בִּבְשָׂרְךָ.

עֶרֶב יוֹרֵד בְּבֵיתֵךְ, הַנַּח לוֹ שֶׁיִּפֹּל בְּרַכּוּת כִּשְׂמִיכָה חַמָּה,

לַטֵּף זְרוֹעוֹתֶיךָ בַּעֲדִינוּת, חֲמֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ

חַיֵּךְ אֶל אֲהוּבֶיךָ וְגַם קַבֵּלִ חִיּוּכָם, אוֹר יְרֵחֵי חוֹזֵר, בְּאַהֲבָה.

חוּשׁ אֶת מַגַּע כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ יְחֵפִים עַל הָרִצְפָּה, כְּזוּג פַּעֲמוֹנֵי זָהָב

בְּהֵיכַל הַהוֹוֶה הַשָּׁקֵט, הַמְּקֻדָּשׁ. מָה חַי בְּךָ עַכְשָׁו?

הִתְאָרֵךְ מְעַט, קוּרֵי שָׁרָשִׁים דַּקִּים נִשְׁלָחִים אֵלֶיךָ

הָאֲדָמָה לֹא תֻּחְלַף, לֹא תֻּחְלַף,

אֵין לָדַעַת, אוּלַי יָבוֹא בֹּקֶר בּוֹ תִּרְאֶה שֶׁכָּל תְּבוּסָה

הָיְתָה כְּרִיעַת בֶּרֶךְ אֶל בְּרֵכַת יַעַר זַכָּהּ.

וּבְּכָל צַעַר וְצַעַר הִתְקָרַבְתָּ בִּנְתִיבָהּ הֶעָדִין שֶׁל נִשְׁמָתְךָ.

אִם הִגַּעְתְּ אֶל הַמָּקוֹם אוֹ הַלַּיְלָה בּוֹ אִישׁ לֹא מַכִּירְךָ

בָּרֵךְ, אַל תִּפְחַד, יֵשׁ עִנְיָן כָּזֶה,

מַשֶּׁהוּ יִתְהַפֵּךְ פֹּה לְטוֹבָה.