בניהו טבילה -

שירה

לעלות כמעט דימינו

בניהו טבילה

מִיהוּ הָעִבְרִי בָּעוֹלָם?
כְּלוּם בְּיַחַס לַכֹּל
הַכֹּל בְּיַחַס לִכְלוּם.

לַעֲלוֹת כִּמְעַט דִּמִּינוּ
לְרַחֵם דָּבָר
לִמְשׁוֹךְ בַּלּוּלָאָה.

מָה וָמִי לְהִתְרַחֵם
כָּל כָּך כְּאֵבִים בָּאַגָּנִים.
אִם יָשַׁנְתָּ אֲדֹנָי

עָצְבָה הָאָרֶץ: שִׁטָּה מַכְחִילָה
לְחָשִׁים וַחֲרָפוֹת
וּבְרַגְלֵיהֶם יְרַקְּעוּ.

אִלַּנְתּוֹת בַּלּוּטִיּוֹת בַּחוֹמוֹת
לְפוּתִים כָּל יְהוּדֶיךָ
וּבַמֶּה אֲהַבְתָּנוּ מִן הָאָרִים
הָאֲרוּרִים?

הֵן פְּלוּגוֹת חֶסֶד שׁוּב בָּרַמְפּוֹת
כְּשֶׁעִנְבְּלֵי כְּנֵסִיּוֹת זְקֵנִים
לֹא מְדַנְדְּנִים
מִלְחָמוֹת חֲדָשׁוֹת.

כֵּלִים כְּבֵדִים.
רְמוּסִים עִנְבֵי הֲדַס יַלְדוּתֵנוּ.
חָלָב טָרִי לְקָפֶה
הַמָּחוֹג עוֹד מִסְתּוֹבֵב עַל הַזְּרוֹעַ הַשְּׁלוּכָה.

אֶצְעָדוֹת אֲרוּזוֹת הֵיטֵב. מִנְחָה עַכְשָׁו לְמַעְלָה. נָשִׁים וַאֲנָשִׁים
בַּמַּדָּפִים מִי רָאָה בַּשַּׂקִּיּוֹת, שָׁלוֹשׁ קְטַנּוֹת אוּלַי
לָמָּה תִּישַׁן אֲדֹנָי

בעקבות שירות במחנה שׁוּרָה, חורף התשפ”ד

לצפייה ביצירה

כללי

עמנואל

בניהו טבילה

אַחֲרֵי עִמָּנוּאֵל אָמַרְתִּי אִם זוֹ תּוֹרָה

אֲנִי לֹא בַּפָּרָשָׁה. תּוֹדָה לָאֵל

זוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה וַאֲנִי

רַסְבַּן עַנְכֹּם בַּפָּרָשָׁה

כְּשֶׁקָּהָל גָּדוֹל אֲסַפְתֶּם

גְּבָרִים וָטַף בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם

מְצַמְצְמִים אִישׁוֹנִים בַּשֶּׁמֶשׁ

קוֹרְאִים הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹהִים

הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹהִים

אֶת נַפְשֵׁנוּ נִמְסֹר

לַחֲלוּקָה –

תוֹעֲבַת הַשֵּׁם כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה

תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם כָּל עֹשֶׂה עָוֶל

כְּשֶׁרַבָּן-שֶׁל-לִסְטִים הֶעֱמַדְתָּם

רֹשְׁכְּבָּהַ”ג (אַללָּה יֻסְתֹר

מִצַּעֲרָן שֶׁל גַּנָּנוֹת)

הֵבַנְתִּי בִּסְבָרָא:

פְּצָעִים יְכוֹלִים לְהִזְדַּקֵּן יָפֶה.

פָּסוּק אֶחָד תְּנוּ לִי

פָּסוּק אֶחָד

וַהֲרֵי הָרוֹעִים יִרְעוּ הַצֹּאן

וּמָה אַתֶּם? וֹוארְטִים

צְחוֹקִים דַּאחקוֹת אִיפְּכָא

מִסְתַּבְּרָא

* אחרי פסיקת בג”ץ בעניינן של בנות בית הספר בעמנואל התקיימו הפגנות סוערות בירושלים

לצפייה ביצירה

פרוזה

נורא פשוט

בניהו טבילה

לְהַלָּן יָבוֹאוּ נְתוּנִים נִבְחָרִים שֶׁל הַחוּשִׁים וּפַרְשָׁנוּתָם אֶפְשָׁרִית־הַמְּצִיאוּת. בִּשְׁכוּנוֹת הַיְּרֵאִים בִּירוּשָׁלַיִם בֵּין חֲרוּלִים פְּרָחִים אֲדֻמִּים פְּשׁוּטִים עוֹמְדִים. תְּמִידִין כְּסִדְרָן בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים: זֶה נוֹרָא פָּשׁוּט וְאֵינָם מַצְבִּיעִים עַל דָּבָר. נוֹרָא וּפָשׁוּט עֲשׂוּיִים לִסְתֹּר זֶה אֶת זֶה אֲבָל אֵין הֶכְרֵחַ בַּדָּבָר. יָכוֹל לִקְרוֹת שֶׁבַּהֲלִיכָה בַּכְּבִישׁ פָּנִים יָפִים נִגְלִים פִּתְאוֹם. פַּעַם נִבַּט מִלְּמַעְלָה זוּג מְדַבֵּר דָּבָר לֹא חָשׁוּב בְּפָנִים רְצִינִיִּים. מְהַנְהֵן זֶה נֶגֶד זֶה מְנוֹפֵף בְּיָדָיו חֲלִיפוֹת. הָאֵרוּעַ מִתְקַיֵּם במוצש”ק שֶׁל בִּרְכַּת לְבָנָה, שְׁבָט התשמ”ח. הַמָּקוֹם הוּא יְרוּשָׁלַיִם הַצְּפוֹנִית. אֶחָד הָעֵדִים לִפְנֵי גִּיל מִצְווֹת עוֹמֵד בְּחַלּוֹן דִּירָתוֹ. גַּבּוֹ אֵלֶיהָ. הַזּוּג עוֹמֵד מִתַּחַת עַל רְחָבָה מוּאֶרֶת בְּפָנָס. מִתֹּקֶף נְסִבּוֹת אֵלּוּ רָאשֵׁיהֶם מְשַׁמְּשִׁים כְּאַסְפַּקְלַרְיוֹת לְהַתָּזַת נִיצוֹצוֹת אוֹר חַשְׁמַלִּי. לָרֹב אָנוּ הַיְּרוּשַׁלְמִים אֵינֶנּוּ מְשַׁקְּרִים. מֵעֵת לְעֵת נִבְעִים תַּחְתֵּינוּ סְדָקִים רְחָבִים דֵּי הַצֹּרֶךְ לְהִקָּרֵא יֹפִי שֶׁל שֶׁבֶר. אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ נוֹרָא וְגַם פָּשׁוּט. רֹב הַסַּפְסָלִים אֶצְלֵנוּ עֲשׂוּיִים פִּלְחֵי עֵץ צָבוּעַ וַאֲוִיר בֵּינְתַיִם כִּסְכָךְ פָּסוּל. תְּמִידִין כְּסִדְרָן יִשְּׂאוּ נָשִׁים, אֲנָשִׁים וַחֲתוּלִים טֶפַח מֵעַל הַקַּרְקַע שֶׁנִּתְחֲבוּ בָּהּ. יֵשׁ לְהַכִּיר בִּזְכוּת הָרָשֻׁיּוֹת שֶׁתִּכְנְנוּ אֶת הַדָּבָר וַהֲפָכוּהוּ אַקְטוּאָלִי בְּעֵסֶק גָּדוֹל. בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ גַּם סַפְסְלֵי בַּרְזֶל מְחֹרָרִים בְּדֻגְמָתוֹ שֶׁל אַרְיֵה מְשֻׁרְבַּב לָשׁוֹן. רָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הֶעָתִיד לָבוֹא טוֹב מִמָּה שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ לוּ הָיוּ לוֹ עֵינַיִם וְאַסְפַּקְלַרְיָה. שֶׁלֹּא כְּמוֹ אֵצֶל הַסּוֹפֵר הוֹפְמַן, לְשׁוֹן רַבִּים כָּאן מַשְׁמָעוֹ אַתֶּם וַאֲנִי גַּם יַחַד. נָתַנּוּ בּוֹ תְּמוּרָה פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ טֶרֶם עָמַד בְּשֶׁלּוֹ. הֶעָבָר קַל הַמֵּרוֹץ רוֹדֵף אוֹתָנוּ וּצְעָדָיו מִתְרַחֲבִים. יֵשׁ בָּנוּ הַיְּכֹלֶת לְדַמּוֹתוֹ מַשִּׂיגֵנוּ וּמַמְשִׁיךְ לְהַלֵּךְ וְאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בַּאֲחוֹרָיו וּמִתְנַבְּאִים נְבוּאָה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי. אַגַּב הִלּוּכֵנוּ עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַמֻּתְכַּלִּימִין הַמְּדַמִּים שֶׁכָּל הַנִּתָּן לְדִמְיוֹן הוּא הֶכְרֵחִי הַמְּצִיאוּת. בְּפֵרוּשׁוֹ לְמִשְׁנֵה הרמב”ם כּוֹתֵב שֶׁהַדָּבָר שָׁגוּי. הוּא מַצְבִּיעַ עַל כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְדַמְיֵן כַּדּוּר פּוֹרֵחַ בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁבָּרוּר שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא עוֹרְבָא פָּרַח. מִי שֶׁצִּוּוּהוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת דַּיּוֹ יוּכַל לָלֶכֶת בְּכֹחַ הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הַלָּלוּ יָמִים וְלֵילוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

לצפייה ביצירה

שירה

תוכנית לימי הרחמים הבעל”ט

בניהו טבילה

הַפַּעַם אָבוֹא בְּקִשּׁוּטִים

קֻדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא,

כַּמָּה שְׂמָחוֹת שֶׁנִּקְנוּ בְּיִסּוּרִים.

תַּצְלוּמִים אֶרְאֶה וְחִיּוּכֵי פִּתְאוֹם,

לְהַעֲלוֹת זִכְרוֹנָם לְפָנֶיךָ לוֹמַר: הֵן

גַּם אֵלֶּה הָיוּ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

הַנּוֹרָאִים הָאַחֲרוֹנִים

לצפייה ביצירה

שירה

גימטריה שעולָה יפה

בניהו טבילה

אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם.

רַבִּי נָתָן מִנֶּעמִירוֹב עוֹד מֵעִיף לִי אֶת הַמּוֹחַ.

הָרֵי”חַ הַטּוֹב מוֹשִׁיב אוֹתוֹ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל גִּימַטְרִיָּה

שֶׁעוֹלָה יָפֶה בְּבֶן-יְהוֹיָדָע.

מִינֵי בְּשָׂמִים בְּמוּסַאיוֹף, מְלוּלִים וּמוּרָחִים דַּיָּם בִּידֵי הַוָּתִיקִין

וּבְחָטְמֵיהֶם, מְזַכִּים אוֹתִי לַעֲמֹד בֵּין הַמְּבָרְכִים וְהַנֶּהֱנִין

אֶלָּא שֶׁהַנִּסָּיוֹן לִתְפֹּס בִּזְנַב הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁנּוֹזֵל מֵחֲצַר הַבּוּכָרִים

הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁאֵין מָשְׁלוֹ בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם

הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁנּוֹזֵל וְנוֹזֵל וַאֲנָשִׁים לֹא נִרְטָבִים

מְנַסֶּה לְאַמֵּן אֶת הָעֵינַיִם לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הָרֵיחַ הַטּוֹב

שֶׁבַּחֲצַר הֶקְדֵּשׁ שְׁלֹמֹה מוּסַאיוֹף וַחֲדָרֶיהָ

לצפייה ביצירה

שירה

אח רִבִּי עובדיה

בניהו טבילה

מְתוּקוֹת סְטִירוֹת שֶׁסָּטַר בְּפָנַי מָרָן עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל לִטּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאֵלּוּ דִּבּוּרִים, אֹזֶן לֹא שְׁמַעְתָּם:

תִּמְסֹר דַּ”שׁ לְרִבִּי רְפָאֵל. מִמֶּנִּי. לֹא תִּשְׁכַּח, אָה? (וְעוֹד סְטִירָה).

תִּלְמְדוּ טוֹב! טוֹבָה תּוֹרָה מִכָּל סַחְרָהּ.

עוֹד לֹא דָּרַשְׁתִּי בִּשְׁלוֹם הֶחָכָם הַנִּזְכָּר. וְהַתּוֹרָה, מָה אֹמַר. אֲבָל

עַכְשָׁו הַזְּקֵנָה הַמָּרוֹקָאִית שֶׁבִּי אוֹמֶרֶת אַח רִבִּי עוֹבַדְיָה, יָא חַסְרָה

לצפייה ביצירה

שירה

משניות והפתעות

בניהו טבילה

ערביות יוצאות רעולות, וכל אדם.

אלא שדברו חכמים בהווה

(משנה שבת)

גְּאֻלָּה, שְׁנוֹת הַמ’. חָצֵר קְטַנָּה לְמִשְׁנָיוֹת וְהַפְתָּעוֹת לְפִי הַתּוֹר

כְּשֶׁגּוֹמְרִים לִלְמֹד בַּחֶדֶר. פֶּרֶק בְּקוֹל שָׁוֶה מִשְׂחָק קָטָן.

בְּלִי אֶה וְבֶּה, הָיָה מַפְטִיר הַמְּמֻנֶּה הַכְּרַסְתָּן, בְּעֵינָיו אוֹר תּוֹרָה

תְּמִימָה. הוֹוֶה נֶחְמָד שֶׁל מִשְׁנָה לְהַטְמִין לְכָל עָתִיד וְעָתִיד.

הָעֲרָבִיּוֹת שֶׁלָּנוּ, סָבְתָא זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, נִשְׁאֲרוּ אָז רְעוּלוֹת:

הַמִּשְׁנָיוֹת נֻגְּנוּ בְּפֶה מָלֵא וּבִתְנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד אַחֵר.

לצפייה ביצירה

שירה

היינו בחורי ישיבה, היה קיץ

בניהו טבילה

הָיִינוּ בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה,

הָיָה קַיִץ.

בִּקַּשְׁנוּ לִרְאוֹת אֶת מַרְאוֹת הַמַּיִם

בָּעֲמָקִים הַצְּפוֹנִיִּים

לְטַיֵּל בַּדְּרָכִים הַנְּטוּיוֹת בַּגְּבָעוֹת

לְדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת

בִּקְצָבִים חֲדָשִׁים וְזָרִים לְמַהֵר

לְהִתְנַשֵּׁף בָּאֶמְצַע וּלְמַטָּה לְטַפֵּס

פַּעַם לָתֵת יָד וּפַעַם לָקַחַת

בְּמוֹ רַגְלֵינוּ עָשִׂינוּ מָקוֹם

לַיֹּפִי הַיָּשָׁן

כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁקֵּעַ הוּא יִתְבָּרַךְ

בַּשִּׂיחִים הַצְּהֻבִּים

בְּדַרְכֵי הָעֲקַלָּתוֹן.

“כָּל חֻרְבָּה גְּלִילִית מַזְכִּירָה

מִיָּד אֶת הַשְּׁכִינָה”, כָּתַב יוֹאֵל הוֹפְמָן.

לצפייה ביצירה

בניהו טבילה

לעלות כמעט דימינו

עמנואל

* אחרי פסיקת בג”ץ בעניינן של בנות בית הספר בעמנואל התקיימו הפגנות סוערות בירושלים

נורא פשוט

תוכנית לימי הרחמים הבעל”ט

גימטריה שעולָה יפה

אח רִבִּי עובדיה

משניות והפתעות

היינו בחורי ישיבה, היה קיץ

תגובות פייסבוק

Share