בנצי גולדשטיין

אודות

שירה

עשרת הדיברות Take 3

בנצי גולדשטיין

אָנוּ בְּנֵי עַמְּךָ בְּחִירֶיךָ אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אַחֲרֶיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,

אֲשֶׁר עָלוּ חֲלוּצִים אֶל אַרְצְךָ, קִיְּמוּ מִצְווֹתֶיךָ וְיוֹד דִּבְרוֹתֶיךָ

וְלֹא רָצְחוּ וְלֹא גָּנְבוּ, כִּבְּדוּ אֶת הוֹרֵיהֶם וְאוֹתְךָ,

הֵנִיחוּ עַל קִבֹּרֶת זְרוֹעָם תְּפִלֶּיךָ, וְקָשְׁרוּ צִיצִית פְּתִילֶיךָ.

אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ עָלֶיךָ בִּגְרָנָדָה וּבְפֵאס וּנְשֵׁיהֶם נִלְקְחוּ

כְּשָׁלָל. אֲשֶׁר דְּווּיִם וְגוֹלִים הֶאֱמִינוּ בְּךָ עַל נְהַר הָרַיִן

וְנִטְבְּחוּ בַּפּוֹגְרוֹמִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, בְּיוֹרְק, בַּרְצְלוֹנָה,

בְּתַתְנ”וּ בְּקַנָּ”א בְּתַ”ח וְתַ”ט. בְּפוֹלִין וְאוּקְרַאיְנָה, בַּפַרְהוּד בְּעִירָק וּבְלֵיל הַבְּדֹלַח,

אֲשֶׁר נִתְלוּ וְעֻנּוּ וְנִשְׁחֲטוּ בִּפְרָעוֹת קִישִׁינֵב, חֶבְרוֹן, נַחַל עֹז, רֵעִים שְׂדֵרוֹת וּבְאֵרִי

אֲשֶׁר הִתְחוֹרֵר גּוּפָם חֹרִים חֹרִים כִּכְבָרָה בְּבָאבִי יׇאר וּבְעוֹד וְעוֹד מְקוֹמוֹת

שֶׁקָּצָר הַשִּׁיר מִלְּהַזְכִּירָם.

לֹא יִהְיוּ לְךָ עַמִּים אֲחֵרִים שְׁפָלִים וּבוֹזְזֵי חַיִּים עַל פָּנֵינוּ.

לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ קֶבֶר אַחִים וּבוֹר לְקָבְרָם בְּטֶרֶם עֵת וּבְדֶרֶךְ שֶׁאֵינָהּ דֶּרֶךְ הָאֶרֶץ.

לֹא תּוֹתִירֵם בַּמְּמָדִ”ים הַמְּעֻשָּׁנִים. לֹא תּוֹלִיכֵם אֶל הַגּוֹלֵל וְאֶל תָּאֵי הַגַּזִּים.

לֹא תּוֹבִילֵם בְּרַכָּבוֹת מַשָּׂא וְלֹא תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד בְּהִלָּקְּחָם

כִּבְהֵמוֹת דַּקּוֹת אֶל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם, אֶל הַמִּשְׂרָפוֹת

וְאֶל מִנְהָרוֹת הַמָּוֶת הַמִּתְפַּתְּלוֹת כְּתוֹלָעִים תַּחַת הָאֲדָמָה.

כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ זוֹכְרֶיךָ וּמַזְכִּירֶיךָ נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ

יִ שְׂ רַ אֵ ל

בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחָה, עוֹשֵׂי חֶסֶד, טוֹב, חִיּוּךְ, וּמִצְוָה, לַאֲלָפִים וְלִבְרוּאֶיךָ.

לֹא תִּתֵּן לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמֵינוּ לְשֵׂאתוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הַקָּצוּר

כְּעָטִיף דֹּחַן, כְּצִיצָה.

זְכֹר וּשְׁמֹר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְקַדְּשׁוֹ,

לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ מָוֶת צְוָחָה, וְאַזְעָקָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, בָּנוּ.

כַּבֵּד אֶת בָּנֶיךָ וְזַאֲטוּטֶיךָ בְּנֵי הַשְּׁנָתַיִם וְהַשָּׁלוֹשׁ

הַמִּתְגַּלְּשִׁים וּמִתְנַדְנְדִים בְּגִנּוֹת הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

יוֹנְקֵי בַּקְבּוּק, מֻחְבָּאִים בָּאֲרוֹנוֹת מֵאֲחוֹרֵי בִּגְדֵי הַחֹרֶף.

כַּבֵּד אֶת נַפְשָׁם הָרַכָּה, הַצִּפּוֹרִית, לְבַל תִּרְאֶה מַרְאוֹת

וְתִשְׁמַע דְּבָרִים שֶׁאֵין אֹזֶן וּבְּרִיָּה קְטַנָּה שֶׁבָּעוֹלָם רְאוּיָה לְשָׁמְעָם.

(סַבָּא, הַחַיָּלִים הָרָעִים עָשׂוּ בּוּם בּוּם בּוּם עַל הָאוֹטוֹ).

כַּבֵּד אֶת נַעֲרוֹתֶיךָ הַמְּשָׁרְתוֹת בִּצְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל

לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יְמֵיהֶן וִימֵי צֶאֱצָאֵיהֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֲהָבוּהָ.

לֹא תִּתֵּן בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ,

לֹא לְכַבּוֹת נִשְׁמָתָם כְּנָתִיךְ חַשְׁמַל נִשְׂרַף.

כְּפֶחָם הַשָּׁחֹר מִכָּל שְׁחֹר.

לֹא לְהֵרָצַח.

לֹא לְהֵאָנֵס.

לֹא לְהִתְבַּתֵּר כִּבְשַׂר אִטְלִיז.

לְא לְעַנּוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

לֹא תַּחְמֹד פְּרָחֶיךָ, חַרְדָּלֶיךָ הַצְּהֻבִּים,

וְכַלָּנִיּוֹתֶיךָ שֶׁטֶּרֶם פָּרְחוּ הַשָּׁנָה.

לֹא תִּקַּח הָאֵם הַחַיָּה עַל הַבָּנִים

לְקַחְתָּהּ אֶל זְבוּלֶיךָ.

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַחֲרָדָה,

אֶת הַקִּבּוּץ וְאֶת הַמּוֹשָׁב הַיָּרֹק עָשֵׁן.

אוּלַי יָבוֹא אֱלֹהִים וִידַבֵּר אִתָּנוּ,

פֶּן נָמוּת.

לצפייה ביצירה

כללי

*

בנצי גולדשטיין

“מה אומר ומה אדבר הלא בארץ ישראל אפילו האבנים הפשוטים

המושלכים בחוצות, הם כולם אבנים טובים ומרגליות”

(תולדות ה’בת עין’)

מְזֹג לְעַצְמְךָ כּוֹס, גְּמַע לְאַט,

דַּמֵּה בְּרוּחֲךָ טִפּוֹת גֶּשֶׁם מִתְמַלְמְלוֹת

עַל מַחְרוֹזוֹת עֲלֵי הַגּוֹדוּצִ’י וְשִׂיחַ הַמַּרְוָה.

מַיִם נִפְתָּלִים בְּמוֹרַד גְּרוֹנְךָ.

לְאַט, נְשֹׁם מֵהָאַף חַמְצָן טָרִי, מְזֻקָּק, אֶל עִקְצוּצִים זְעִירִים בְּגוּפְךָ

אֶל חֶלְקַת הַכְּאֵב בִּבְשָׂרְךָ.

עֶרֶב יוֹרֵד בְּבֵיתֵךְ, הַנַּח לוֹ שֶׁיִּפֹּל בְּרַכּוּת כִּשְׂמִיכָה חַמָּה,

לַטֵּף זְרוֹעוֹתֶיךָ בַּעֲדִינוּת, חֲמֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ

חַיֵּךְ אֶל אֲהוּבֶיךָ וְגַם קַבֵּלִ חִיּוּכָם, אוֹר יְרֵחֵי חוֹזֵר, בְּאַהֲבָה.

חוּשׁ אֶת מַגַּע כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ יְחֵפִים עַל הָרִצְפָּה, כְּזוּג פַּעֲמוֹנֵי זָהָב

בְּהֵיכַל הַהוֹוֶה הַשָּׁקֵט, הַמְּקֻדָּשׁ. מָה חַי בְּךָ עַכְשָׁו?

הִתְאָרֵךְ מְעַט, קוּרֵי שָׁרָשִׁים דַּקִּים נִשְׁלָחִים אֵלֶיךָ

הָאֲדָמָה לֹא תֻּחְלַף, לֹא תֻּחְלַף,

אֵין לָדַעַת, אוּלַי יָבוֹא בֹּקֶר בּוֹ תִּרְאֶה שֶׁכָּל תְּבוּסָה

הָיְתָה כְּרִיעַת בֶּרֶךְ אֶל בְּרֵכַת יַעַר זַכָּהּ.

וּבְּכָל צַעַר וְצַעַר הִתְקָרַבְתָּ בִּנְתִיבָהּ הֶעָדִין שֶׁל נִשְׁמָתְךָ.

אִם הִגַּעְתְּ אֶל הַמָּקוֹם אוֹ הַלַּיְלָה בּוֹ אִישׁ לֹא מַכִּירְךָ

בָּרֵךְ, אַל תִּפְחַד, יֵשׁ עִנְיָן כָּזֶה,

מַשֶּׁהוּ יִתְהַפֵּךְ פֹּה לְטוֹבָה.

לצפייה ביצירה

אמונה חרדים מתחת לאלונקה

בנצי גולדשטיין

עשרת הדיברות Take 3

*

“מה אומר ומה אדבר הלא בארץ ישראל אפילו האבנים הפשוטים

המושלכים בחוצות, הם כולם אבנים טובים ומרגליות”

(תולדות ה’בת עין’)

תגובות פייסבוק

Share