טוביה סולמי

אודות
שירה

סוֹד הַמָּתַי

טוביה סולמי

אֵיךְ יוֹדַעַת הַשְּׁקֵדִיָּה מָתַי לִפְרֹחַ
לְבַשֵּׂר בְּנִצָּנִים אָבִיב פּוֹרֵץ,
רַק עוֹד מִתְקֶפֶת גִּשְׁמֵי עֹז
וְגַם צָבָא הָרְעָמִים יֵלֵךְ לִישֹׁן.

 

אֵיךְ יוֹדֵעַ הָעֻבָּר מָתַי לִצְרֹחַ,
פִּתְחִי אִמִּי פִּתְחִי רַחְמֵךְ
הֵן זוֹ עֵת לִבְקֹעַ,
לִי קוֹרֵא גּוֹרָל בַּחוּץ:
צֵא, הַתְחֵל לִנְסֹעַ!

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַיְּלָדִים מָתַי לִצְמֹחַ,
לוֹ פְּלוּמַת שָׂפָם דַּקָּה, לָהּ חָזֶה זוֹרֵחַ,
לְהַבִּיט גַּם לִצְדָדִים אֶל כָּל אוֹרֵחַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַבַּחוּרִים מָתַי לִצְלֹחַ
אֶת נְהַר הַסַּמְבַּטְיוֹן אִשָּׁה לִתְבֹּעַ
לַחֲתֹר אֶל אֲהָבִים גַּם קֵן לִנְטֹעַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַגְּבָרִים מָתַי לִשְׁלֹחַ
אֶת יָדָם אֶל הָרוֹבֶה אוֹיֵב לִגְדֹּעַ
וּבְיָדָם נוֹפֵף שָׁלוֹם כִּי עֵת לִסְלֹחַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעוֹת גַּם הַבָּנוֹת בַּפּוּךְ לִמְרֹחַ
לְדַבֵּר בְּעֵינֵיהֶן גַּם לֵב לִקְרֹעַ
לְתַקֵּן בָּאַהֲבָה עוֹלָם פּוֹשֵׁעַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הוֹרִים לִמְצֹא נָתִיב
בֵּין עוֹלַם הַיְּלָדִים נוֹשֵׂא אָבִיב
לְבֵין עוֹלַם זְקֵנִים אֲשֶׁר סָבִיב.

 

וְאֵיךְ יוֹדְעִים גַּם הַסָּבִים הִגִּיעָה עֵת
לְסַכֵּם הַזִּכְרוֹנוֹת לָשֵׂאת הָעֵט
לֶאֱסֹף אֶת הַשִּׁירִים וְהַתְּמוּנוֹת
לֶאֱרֹז הַמִּזְוָדָה לוֹמַר שָׁלוֹם
זוֹ עֵת פְּרֵדָה בְּטֶרֶם לֶכֶת.

 

כִּי רַבַּת תַּחֲנוֹת הִיא הַדֶּרֶךְ
אַחַת לַמֶּלֶךְ אַחַת לַהֵלֶךְ,
מַסַּע אֱנוֹשׁ בְּזֶה הַיְּקוּם
עִתִּים יִפֹּל עִתִּים יָקוּם.

 

וַאֲנִי מֵאֲבוֹתַי יָרַשְׁתִּי סוֹד
כַּצִּפּוֹרִים לָדַעַת עֵת הַנְּדֹד
מָתַי שַׁלֶּכֶת עֵת לָלֶכֶת
מָתַי אֶל עָל לָשֵׂאת כָּנָף
בְּשִׁיר אֶל בֵּית הַמְּנוּחוֹת.

שירה

לפינוי ימית

טוביה סולמי

לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת נוֹסְפָה פְּלִיאָה
אֵיךְ רַבּוּ פְּלִיטֵי שָׁלוֹם מֵעֲקוּרֵי חֶרֶב
אֲנִי שֶׁרָאִיתִי אֶת יַמִּית
מִן הַחוֹלוֹת בּוֹקַעַת עוֹלָה
וְאֶת הַמִּדְבָּר נָסוֹג מִדַּחְפּוֹר
מִתְקַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַרְרֵי סִינַי.

 

וְהַיּוֹם נֶעֱקָרִים יִשּׁוּבִים וְקֶרֶת
וְהַיָּרֹק מַצְהִיב זְהַבְהַב כַּדְּיוּנוֹת
בְּנֵי בְּרִית נְסוֹגִים בִּכְאֵב וְתִקְוָה
וְשִׁבְטֵי נוֹדְדִים תּוֹקְעִים יְתֵדוֹת.

 

שִׁבְטֵי הָרְמֵילַאת פּוֹרְשִׂים אֹהָלִים
וְעִזֵּי הַתַּרַאבִּין לְצַד הַסְּוַארְכֶּה
הִנֵּה יַמִּית תָּשׁוּב הֱיוֹת תֵּל אַלְחֵימַר
וְתֵל אַבּוּ שׁוּנַּאר בָּתֵּי קַשׁ וּגְבָבָה.

 

בְּתִקְוָה אֲפַלֵּל כִּי הַפְרָדַת הַכֹּחוֹת
תִּשָּׂא בְּשׂוֹרוֹת וְאוּלַי גַּם שָׁלוֹם
לֹא אֶזְרֹק דְּגָלַי בְּכַעַס וְחָרוֹן
עוֹד רַבִּים בִּי הָאוֹנִים וְהַחֲזוֹנוֹת.

 

 

 

1982

שירה

חילופי עונה ביערות העיר

טוביה סולמי

 

הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת כְּקֶדֶם גַּם בְּעִדַּן הַקִּדְמָה

בַּעֲצֵי הַפְּלַסְטִיק לֹא זָזִים עַלְעַלִּים

לֹא נוֹתְנִים הַפְּרָחִים אֶת רֵיחָם.

זֶה עִדַּן תִּקְשֹׁרֶת

שְׁלַל נוֹפִים קוֹלוֹת וּדְבָרִים,

אַךְ מָה הוּא הָאֹמֶר

וּמָה הֵם סִפּוּרֵי הַבַּדִּים?

מִן הַמִּרְקָע אֶל בֵּיתִי מִשְׁתַּלֵּט

הָעוֹלָם הַחִיצוֹן פּוֹלֵשׁ מִן הָאַלְחוּט

מִן הַמִּרְקָע יוֹרְדוֹת הַדְּמוּיוֹת

וְעַל נַפְשִׁי מִשְׁתַּלֵּט רֹב פִּטְפּוּט.

מִן הַחוּץ אֶל בִּפְנִים

מְצִיצִים אֶל תּוֹכִי שְׁכֵנִים פּוֹלְשָׁנִיִּים

וּמִסָּבִיב רֹב אוֹרוֹת צְלָלִים וּצְלִילִים.

וּבוֹדֵד הָאָדָם וְגַלְמוּד

בִּיעָרוֹת שֶׁל בָּתִּים וּרְחוֹבוֹת

גַּם בְּלֵב עִיר הוֹמִיָּה וְשׁוֹאֶנֶת

רַבִּים הַלְּבָבוֹת מֻכֵּי נִכּוּר.

רַק יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי לַכֹּל מְאִירָה פָּנִים

הָרְחוֹב שׁוֹקֵק וְהַשְּׁכוּנָה חוֹבֶקֶת

עִתִּים בְּנֹעַם לָרֹב בְּרַעַם דּוֹחֶפֶת וְשׁוֹקֶקֶת

בִּרְחוֹבִי לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה לְבַדְּךָ

קוֹבַעַת רוֹקַעַת בְּעַזּוּת פָּנִים,

רַק יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי בְּכָל עֵת לַכֹּל מְאִירָה פָּנִים.

תגובות פייסבוק