שירה

סבא אומר תאכל

ינקי שפט

סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל אֱגוֹזִים. אֱגוֹזִים זֶה בַּרְזֶל
שָׁם הָיִיתִי פָּחוֹת מִסְּנָאִי אֵרוֹפֵּאִי אָפֹר
שָׁם אֱגוֹז מְתֻלָּע הָיָה מַשְׂאַת נֶפֶשׁ בַּקֹּר
אָח, בַּרְזֶל! טוֹב, בַּרְזֶל לֹא הָיָה שָׁם חָסֵר
גַּם חִנּוּךְ יְהוּדִי מְעֻדָּן לֹא הִסְפִּיק לִי שֶׁלֹּא לְהַרְטִיב אֶת מַדֵּי הָאָסִיר.
סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל לִיצִ’י. לִיצִ’י זֶה חֹם
הָעֵץ שֶׁשָּׁתַלְתִּי לְךָ וְהִקַּפְתִּי בְּרֶשֶׁת מַחְסוֹם
שָׁם גַּם לַיְלָה אֶחָד לֹא יִשְׂרֹד. זֶה אֵינֶנּוּ אֱגוֹז
זֶה מָתוֹק וְזֶה רַךְ וּבִפְנִים הַגַּלְעִין מִתְפַּנֵּק.
יוֹם יוֹמַיִם בַּתֵּל, הוּא הָיָה מִתְפּוֹגֵג.
סַבָּא אוֹמֵר:
כְּמוֹ קְלִפּוֹת נִשְׁאֲרוּ אַחְיוֹתַי וְרֵיחָן הַמָּתוֹק כְּבָר נִשְׁכַּח לִפְעָמִים
כְּמוֹ בּוּל עֵץ מִטַּלְטֵל לוֹ אָחִי בַּנָּהָר וְנֶחְבַּט בְּרֹאשׁוֹ בִּסְלָעִים.
וְגִדְמֵי אֱגוֹזִים עַתִּיקִים וּנְסוֹרֶת.

שירה

מולדת קרוחה

ליאור ויינשטיין

 

א.

 

טִפַּת מַיִם גּוֹלֶשֶׁת מְעַנְּנֵי הַכְּאֵב
לְלֹא מוֹצָא מִשְׁתַּפֶּכֶת, אֲבֵלָה, עוֹרָה דּוֹאֵב

 

הָעֲרָפֶל הַשּׂוֹרֵר מְחַפֵּשׂ חֶבְרָה
הָרֵיקָנוּת כְּבָר מְמַלֵּאת, בַּיַּעַר הָאוֹר נִגְרָע

 

הַשֶּׁלֶג הוּא תּוֹדָעָה קָרָה, זוֹעֶמֶת
הַיֵטִי הוּא יֵצֶר נָקַם שֶׁל הָמֵת

 

הַקָּרָה מַפְשִׁיטָה הָעֵצִים
מִמַּלְבּוּשׁ-תֹּם, מַבְלִיטָה הַקּוֹצִים

 

הֶהָרִים הָרָמִים מִתְקָרְחִים
מְחַרְחֲרִים בָּרַעֲמָה, הֵם אֵינָם שׁוֹכְחִים

 

ב.

 

הַנְּטִיפִים מְמָרְרִים, טִפִּין-טִפִּין
לְלֹא דַּי, טִפַּת דָּם, בִּזְעֵיר אַנְפִּין

 

מְזַמֶּנֶת אֶת הֲבַּאבָּה יַגָה
שֶׁתִּתְאָרֵחַ בַּמַּחֲנוֹת, מִן הַצְּרִיף סָבַל נָגַהּ

 

סְבַארוֹג הָאֵבֶל מֵאִיר עֲיָרָה
נִדְמֶה לְמַדְלִיק עַד, מַזְהִיר מִן הָרַע

 

פֶּרוּן מַבְרִיק וּמַרְעִים, מְאַיֵּם בְּקָלוֹן
מַדְמִיעַ וּמְעַוּוֹת אֶת עֲצֵי הָאַלּוֹן

 

סְטרִיבּוֹג מְנַשֵּׁב אֵפֶר בַּכְּרַךְ שֶׁשּׁוֹכֵךְ
מַצְלִיף בָּאֲוִיר הָרֵיק, מַזְהִיר אֶת הַיָּרֵחַ

 

וְהַכְּרַךְ נִרְדָּם, שָׁכַח אֶת מַרְצְפוֹתָיו
וְהַקֶּצֶף גֵּאֶה, וְדָעַךְ, הַיּוֹם רַק תַּיָּרִים לְמַרְגְּלוֹתָיו.

שירה

אלף בית של סבא

ליאור ויינשטיין

 

כְּתָבְךָ מְיַצֵּג אוֹתְךָ, בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת
וּבוֹטְחוֹת אַתָּה מְשַׂרְטֵט
כֹּל אוֹת וְכָל פְּסִיק נִמְרָחוֹת עַל גְּדוֹת
הַדַּפִּים, מְצַיֵּר קַוִּים לִדְמוּתְךָ, מְסַתֵּת

 

מְרִיחַת הַדְּיוֹ נִדְמֵית לִמְצַוַּחַת
אֶת קוֹרוֹת יַלְדוּת מִתְיַשֶּׁנֶת
כָּל חֲרִיקַת הָעוֹפֶרֶת שׁוֹפֶכֶת אִבְחַתְּ
סַכִּין, מְהִירוּת בְּרִיחָה, שְׂחוֹק תִּינוֹק חוֹנֵט

 

וְנִדְמֶה לְנוֹצֵר בְּכָל לְחִיצָה
כְּמַכְבֵּשׁ אָפֹר כְּקַלִיעַ עַל הָדַף
נוֹצֵר כְּחָלוֹם הַמַּעֲכִיר יְקִיצָה
פֶּה מִתְעוֹרֵר, עַפְעַף נִדָּף

 

קוֹלְךָ הֶעָמֹק מַקְרִיא כָּל מִילָה
כָּל הֲבָרָה בְּרֹךְ
כָּל אוֹת בְּעֶדְנָה נָעֲלָה
כָּל הֶגֶה נִצְמָד לַחֵךְ, כָּל הֶגֶה אָרֹךְ

 

וּבְבִרְכָתְךָ, ה-נ
נֶאֱבֶקֶת, נֶחְרֶדֶת, נוֹפֶלֶת
בֵּין הַשִּׁיטִין, מִתְבַּלֶּטֶת, מְאַבֶּדֶת כִּוּוּן
כְּיַלְדוּת לְלֹא אָב, כּוֹאֶבֶת, חַדָּה, כַּבֶּלֶט

 

ה-צ שֶׁלְּךָ מִצְטַעֶקֶת, מִצְטַוַּחַת
מִצְטַלְצֶלֶת, כִּצְלִיל עוֹלֵל שֶׁנִּשְׁחָט.

שירה

במלתחות הנשים ביד אליהו

סיגלית בנאי

 

בְּמֶלְתְּחוֹת הַנָּשִׁים בַּבְּרֵכָה בְּיַד אֱלִיָּהוּ

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּיוֹם הַשּׁוֹאָה

בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי

הִכְנִיסוּ אֶת כֻּלָּנוּ לְאוּלַם הַהִתְעַמְּלוּת

יָשַׁבְנוּ צְפוּפִים עַל הָרִצְפָּה

יִצְחָק הַמְּנַהֵל גִּלְגֵּל אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה הַגְּדוֹלָה

וְלָחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַהַפְעָלָה

גּוּפוֹת עֵירֻמִּים שֶׁל נָשִׁים שְׁדוּפוֹת

רִצְּדוּ עַל הַמָּסַךְ בְּשָׁחֹר לָבָן

שָׁדַיִם שְׁקוּעִים, בְּטָנִים, עֶרְווֹת

עֲרֵמוֹת מִשְׁקָפַיִם, שִׁנַּיִם, נַעֲלַיִם

אֲנִי מַבְחִינָה בַּבְּלִיטָה בַּמִּכְנָסַיִם

שֶׁל אֹהַד פּוֹלֶּס מִכִּתָּה ז’

גּוּשׁ חָמוּץ מְטַפֵּס בִּגְרוֹנִי

רַגְלַיִם רָזוֹת, גִּדְרוֹת תַּיִל

סִילוֹן יָרֹק שֶׁל קִיא

עוֹלֶה וְנִפְלָט מִתּוֹךְ פִּי

דָּרַכְתִּי עַל יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁל יְלָדִים

כָּל הַדֶּרֶךְ לַשֵּׁרוּתִים

בַּמִּקְלָחוֹת

שָׁלֹשׁ נָשִׂים מְבֻגָּרוֹת

מְדַבְּרוֹת בְּרוּסִית וּמְסַבְּנוֹת

מַפְּלֵי בָּשָׂר לָבַן וְרַךְ

אֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת דֶּלֶת הַתָּא

וּפוֹתַחַת אֶת הַבֶּרֶז

שירה

פתאום בבוקר יום השואה

סיגלית בנאי

 

פִּתְאוֹם בְּבֹקֶר יוֹם הַשּׁוֹאָה

רֶגַע לִפְנֵי הַצְּפִירָה

יִצְחַק שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְצַח

הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין

הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מֵהָאָרוֹן הַגָּבֹהַּ

מֵאֲחוֹרֵי הַמַּדִּים הַמְּקֻפָּלִים

הָאֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ זָכְרוּ מֵעַצְמָן אֶת הַקְּשָׁרִים

וְהַפֶּה אֶת הַמִּלִּים

שְׁנֵי בָּנָיו הֵצִיצוּ בּוֹ מֵחַדְרָם

בְּגוּפִיּוֹת וְתַחְתּוֹנִים

עָטוּף בְּטַלִּית עוֹמֵד בַּמִּסְדְּרוֹן וּמִתְפַּלֵּל

מוּלוּ בַּסָּלוֹן עַל קַנְבָס

מְשׁוּחָה הַמִּלָּה  י ה ו ה

מִתַּחְתֶּיהָ בַּרְקוֹד

אָבַל הוּא כְּבָר לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מֻתַּג זוֹל

אוֹ מוּצָר צְרִיכָה

הָאוֹתִיּוֹת נֵעוֹרוּ בְּמִצְחוֹ, עַל זְרוֹעוֹ, בְּעוֹרְקָיו

הִתְאַחֲדוּ עִם מִשְׂחָק הַמִּלְחָמָה

עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁל יְלָדָיו

עִם הַסִּדּוּר שֶׁכָּתוּב עָלָיו בִּכְתַב יָד מֻקְפָּד

לְיִצְחָק בְּנִי בְּאַהֲבָה לְבַר הַמִּצְוָה

עִם הָאַחִים שֶׁל סָבָּא יָנְקוֹ שֶׁהָפְכוּ לְעָשָׁן

עִם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה עַל צַלָּחוֹת הַפּוֹרְצֵלָן

עִם הַשְּׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ

כְּשֶׁהַכֹּל עָצַר מִלֶּכֶת

וְהָפַךְ לְאֶחָד

שירה

יומא זכרון

צור ונטורה

מִתַּחַת לְחַלּוֹן הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
אֲנַחְנוּ חֹולֵי אַהֲבָה.
מָחָר בַּלַּיְלָה הָעַם שֶׁלְּךָ יִשְׁתַּכֵּר בַּבָּמוֹת,
אֲבָל עַכְשָׁו
לֹא זְמַן לְסַפֵּר כַּמָּה טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ
בָּאוּ בְּגַלִּים אֶל שְׂפַת יָמֵינוּ.

אַל תִּשְׁאַל,
בִּפְלַסְטֵרִים הָיִינוּ צְרִיכִים לְרַפֵּא אֶת הַלְּשַׁד שֶׁלָּנוּ, בְּמַכּוֹת בַּרְזֶל
לְיַשֵּׁר אֶת כָּל מְסִלּוֹת הַדְּרָכִים שֶׁהִתְעַקְּמוּ.
וּמִכָּל מַכָּה
שֶׁהִנְחַתְנוּ עַל הַבַּרְזֶל הַקָּטוּם
עָלְתָה עֲנָנָה שֶׁל אֵפֶר.

אַל תִּשְׁאַל אַיֶּכָּה. אֲנַחְנוּ כָּאן,
שָׁרִים לְךָ עֶרֶב בְּשָׁנָה
כָּל שָׁנָה
שִׁירִים שְׁבוּרִים שֶׁהֵם בְּרִית
בֵּינֵינוּ לְבֵין צְעָקוֹת שֶׁצָּעַקְנוּ נוֹאָשִׁים.

אָמְרוּ שֶׁאֵין לְמָה לְרַקֵּד תַּחַת חַלּוֹנוֹת
וְשֶׁרַעַשׁ יִהְיֶה טוֹבָה לחוֹלִיִי
שֶׁלֹּא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם עִם עֲרֵמַת אֵפֶר,
וַאֲנִי אוֹמֵר,
מִתְחַנֵּן לְךָ

שֶׁכָּךְ אֲנַחְנוּ אוֹבְדִים בַּחָלָל
שֶׁבֵּין עוֹרוֹ שֶׁל עַם לְאַדְמָתוֹ.

שירה

אַפָרִים

ארנון איתיאל

 

 

א. שבת

 

כְּשֶׁאֹמַר “אֲפָרִים”, שִׁלְגִּיָּה, אַל תַּחְשְׁבִי “שָׂדוֹת”,
רֵיחַ שְׁפֵּק, מְקֻשְׁקֶשֶׁת וּמִיץ יְלָדִים
עֲצֵי הַלִּבְנֶה מִתְפַּקְּעִים מִבְּרִיאוּת
כִּי בְּאֵירוֹפָּה מְדַשְּׁנִים אוֹתָם בְּאֵפֶר גַּמָּדִים.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, שִׁלְגִּיָּה: “גֵהֶיְמֶה שְׁטַאטְסְפּוֹלִיצַי”
זֶה מְצַלְצֵל חֲלוֹמֹתֶק
בַּ”שְׁטַאטְס” נִתָּז לָךְ קְצָת רֹק
שִׂפְתֵי פֶּטֶל עַל לֹבֶן תִּינֹקֶת.

תַּחְבִּיאִי אוֹתִי שִׁלְגִּיָּה?
אֲנִי שְׁמֶעקְל קָטָן שְׁחוּחַ גֵּו
אֲפִלּוּ כִּפָּה אֲדֻמָּה מַחְבִּיאָה גַּמָּדִים
בְּבֶטֶן הַזְּאֵב.

מָה יְהֵא, גְרֵטֶל, עַל חֲמֵשׁ שְׁנוֹתַיִךְ?
מִשְּׁמֵי רַמְקוֹלִים נִתָּךְ עָלַיִךְ גֶּשֶׁם עִצּוּרִים
וְהַצְּלָעוֹת שֶׁל הֶנְזְל דַּקּוֹת כְּגַפְרוּרִים
הַיְּלָדִים מִכִּכַּר שְׁלֹשֶׁת הַצְּלָבִים
אָכְלוּ אֶת שְׁבִיל הַפֵּרוּרִים.

 

ב. מוצאי שבת

 

קָרֵב יוֹם
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם
וְלֹא לַיְלָה –
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם.

קוֹל אוֹרְלוֹגִין קוֹרֵא חֲצוֹת
הֵ ם בָּ אִ י ם,
מְבַקְּשִׁים יְלָדִים לְמַצּוֹת

קַלִּים, רוֹפְפִים כְּשִׁעוּל שַׁחֶפֶת
בְּרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
מְשִׁיחֵי הָאַנְטִי-יֶפֶת.

בְּמַחֲנוֹת הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית
מַשְׁגִּיחֵי הַכַּשְׁרוּת דְּלוּקֵי אֶנְדּוֹרְפִינִים
בַּלָּנִיּוֹת אֲמוּנוֹת עַל הִיגְיֵנָה גִּזְעִית
אַשְׁכְּנַז טְהוֹרָה מִבְּלוֹנְדִּינִים

“לֹא תִּשְׁכַּח!” – לֹא נִשְׁכַּח
אֶת שֶׁעַל הָרְצִיף נִלְקַח
אֶבֶן בְּכֶלֶב שֶׁלֹּא מִסְתַּלֵּק
זִכָּרוֹן רִאשׁוֹנִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק
זוֹכְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
זוֹכְרִים בְּמִסְפָּר כָּחֹל, בְּאוֹת קַיִן
זוֹכְרִים בְּצַלֶּקֶת סְבִיב הַזַּיִן
חֲלַב אִמּוֹתֵינוּ בְּטַעַם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מִשָּׁדַיִם גּוֹיוֹת, מִשְּׁבוּיוֹת מִלְחָמָה
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם
מוֹצְצִים נֶחָמָה.

שירה

עברי-גרמני

סיגלית בנאי

אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּאוֹפַנַּיִם
עִם בִּתְּךָ בַּת הַשְּׁנָתַיִם
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה הַנָּאצִי טֶמְפֶּלְהוֹף
שֶׁהָפַךְ לְפַּארְק גָּדוֹל וְרֵיק
זֶה הַמָּקוֹם הָאָהוּב עָלַי בְּבֶּרְלִין אַתָּה אוֹמֵר
וְנִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ רוֹעֵד
תִּרְאִי אֵיךְ שֶׁהַדֶּשֶׁא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט
אֲנִי רוֹאָה
הִיפְּסְטֵרִים מִזְדַּקְּנִים בְּבִגְדֵי רוֹקְנְרוֹל
מִיָּמִין שְׁכוּנַת קָרָוָאנִים עֲנָקִית
שֶׁל פְּלִיטִים מִסּוּרְיָה
מִשְּׂמֹאל מִגְרַשׁ מִינִי גּוֹלְף אֵקוֹלוֹגִי
שֶׁבָּנוּ מֵאַשְׁפָּה
אֲנַחְנוּ עוֹצְרִים לָנוּחַ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ גָּדוֹל
אַתָּה מַנִּיחַ כַּף יָד עַל הַגֶּזַע הַמְּחֻסְפָּס
וְאוֹמֵר לָהּ בְּעִבְרִית תִּרְאִי
זֶ ה  עֵ ץ
אֲנִי מְרִימָה מַבָּט לַצַּמֶּרֶת
וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁהָעֵץ הַזֶּה בֶּטַח הִשְׁקִיף
עַל מִצְעֲדֵי הָרַאֲוָה שֶׁל הִיטְלֶר
בִּתְּךָ צוֹעֶדֶת אֵלֶיךָ מוֹשִׁיטָה יָדַיִם
עֵץ! עֵץ!
כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת טוֹפְפוֹת עַל הַדֶּשֶׁא
שֶׁלֹּא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט

שירה

נאמנות

דודו פלמה

אִמָּא בָּרְחָה מִלוּבְּלִין כַּאֲשֶׁר
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הָאִישׁ הַקָּטָן
עִם הַשָׂפָם הִטְרִיפוּ עָלֶיהָ אֶת דַּעְתָּהּ
עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמַחֲנֶה רִכּוּז שָׂם לָמְדָהּ
אֵיפֹה נִגְמָר הָאָדָם וּמַתְחִיל הַכְּאֵב.

כַּאֲשֶׁר הָרוּסִים הִגִּיעוּ,
נִמְלְטָה עִם אָחִיהָ לְאוּזְבִּיקְסְטָן
וְשָׁם אִישׁ קָטָן עִם שָׂפָם גָּדוֹל
דָּרַשׁ מֵהֶם נֶאֱמָנוּת אוֹ לָמוּת
וְלָכֵן אָחִיהָ מֵת שָׁם מֵחֹסֶר
נֶאֱמָנוּת כְרוֹנִי וּמִטִּפוּס הַמֵעַיִם.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָהּ לְאַחַר תְּלָאוֹת רַבּוֹת
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֱחְזָה בְּצִפֹּרְנֶיהָ
בָּחַיִּים עַצְמָם וְהָיְתָה נֶאֱמָנָה
כֹּל חַיֶּיהָ כָּאן לַטֵּרוּף שֶׁהֵגֵן עָלֶיהָ
וְלַכֹּחַ הָאָפֵל שֶׁל חֲרָדוֹתֵיהָ
חַסְרוֹת הַפֵּשֶׁר אַךְ הַוַדָּאיוֹת.

לְאַחַר מוֹתָהּ גִּלִּיתִי שֶׁהִטְמִינָה סַכִּין
מִתַּחַת לְמִזְרָן מִטָּתָהּ בַּבַּיִת הַסִעוּדִי
וְהֵבַנְתִּי שֶׁעַד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים
נוֹתְרָה נֶאֱמָנָה לְחוּשׁ הַנִּרְדָּפוּת
אוֹתוֹ חָלְקָה עִם בַּעֲלֵי הָחַיִּים הַזְּעִירִים
שֶׁשָּׁכְנוּ מִתַּחַת לָרִצְפָּה.

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
כַּאֲשֶׁר שָׁבוֹת וְעוֹלוֹת
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת
מְמִרְקַעֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה
אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ
לְאַט
לְאַט
אֲנִי
הוֹפֵךְ
לִהְיוֹת
אִמִּי

שואה וגבורה