עמיחי חסון

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?                   
אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא
מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים    
מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ עַד
אוֹר, מוֹנֶה אֶת כֵּלָיו הַסְּדִירִים:
אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה, בַּעֲלֵי אוֹב בָּרַדְיוֹ
יְדוּעָנִים בָּעִתּוֹנִים, עֵשֶׂב בְּקֻפְסַת הַלֶּחֶם
לַחַשׁ תְּפִלּוֹת בְּמַכְשִׁירִים נַיָּדִים
מְאוֹת סְפָרִים שֶׁלֹּא קָרָא
חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁטֶּרֶם שִׁלֵּם, טְפָסִים
תַּסְרִיטִים שֶׁאֵינָם נִכְתָּבִים.

מָה יַעֲשֶׂה בַּחֲצִי הַלַּיְלָה?
כְּבָר אַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה אוּלַי שְׁלִישִׁית
כְּבָר אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אוֹחֲזִין.
אִישׁ לֹא יָבוֹא פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה
וּבַחוּץ הַבִּנְיָנִים דּוֹמִים.
הוּא פּוֹנֶה לְהַבִּיט בַּיְּלָדִים
מְנַסֶּה לֹא לִפֹּל בֵּין צַעֲצוּעִים
יֵשׁ אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּשִׁדּוּרִים חוֹזְרִים
הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַדְלִיק אֶת הַגָּז
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִשְׂרֹף חֲצִילִים
פַּעַם קָרָא בְּסֵפֶר בִּשּׁוּל הוֹרָאוֹת
טִפּוּל בְּחַסָּה: “כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַלֵּב,
פָּשׁוּט קוֹרְעִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם”.