שירה
סיני ריינר
אנשים אחים אנחנו

סיני ריינר

אנשים אחים אנחנו

מִמִּסְתּוֹר בַּמִּדְבָּר, נִמְלַט עַל חַיָּיו

שׁוֹאֵל דָּוִד אֶת הַקְּעִילִים שֶׁהִצִּיל

מַדּוּעַ? אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ!

 

מִתְבּוֹסְסִים בְּדָמָם, נָשִׁים, יְלָדִים, כֹּהֲנִים

וּבְרֹאשָׁם אֲחִימֶלֶךְ, שׁוֹאֲלִים.

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

כְּשֶׁסַּכִּין בְּגַבּוֹ, עִם הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ מִפִּיו

תָּמַהּ גְּדַלְיָה- אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

שַׁאֲלוּ כָּל אַלְפֵי הַנִּמְסָרִים בַּגָּלוּת

מִסָּד וּמִצְּלָב, מִמַּרְתֵּף עִנּוּיִים

נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה שֶׁקָּפְצוּ מִסְּפִינָה בּוֹעֶרֶת

שׂוֹחִים לְאַרְצָם, שׁוֹאֲלִים אֶת רוֹצְחָם

וְעוֹד עֲשָׂרוֹת שֶׁרַק רָצוּ לַעֲלוֹת

אוֹהֲבֵי יִשְׂרָאֵל, לוֹחֲמֵי מַחְתָּרוֹת

צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת

מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנָּה הַבֵּן

וְאַהוּבְיָה, שֶׁכְּבָר לֹא יִתְחַתֵּן

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

הֵם לֹא עוֹנִים, דּוֹאֵג, קְעִילָה וְיִשְׁמָעֵאל

הָרוֹדֵף, הַמַּלְשִׁין, הַמּוֹסֵר, הַשּׁוֹטֵר

הֵם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם

כֵּיצַד יוּכְלוּ לְהַסְבִּיר לַתָּם

אֶת הַשִּׂנְאָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם

שִׂנְאָה לַטּוֹב מֵהָרָע, וְלַחַי מֵהַמֵּת

שִׂנְאַת הַחַי בְּשֶׁקֶר לַחַי בֶּאֱמֶת

 

וְיַמְשִׁיכוּ תְּמִימִים: אֲנַחְנוּ אַחִים!

וְיַמְשִׁיךְ מַעְגָּל נִטְבָּחִים וְרוֹצְחִים

כְּשֶׁמִּצַּד אֶחָד: הִדָּבְרוּת! הִתְחַבְּרוּת!

וְעוֹנֶה לוֹ אָחִיו: הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת.

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal