לאה אוירבך

אֲנִי תּוֹפֶסֶת אֶת עַצְמִי (עִגּוּל א)

פַּעַר

הֵם תּוֹפְסִים אוֹתִי (עִגּוּל ב)

אֲנִי מוֹשֶׁכֶת בּוֹ הוּא חוֹמֵק מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי נִשְׁאָב
אֶל הַגָּדָה הָאַחֶרֶת אֲנִי
נִמְתַּחַת הוּא צוֹחֵק אֲנִי לֹא
יְכוֹלָה לַעֲזֹב רִקְמַת הַחִבּוּר מִדַּקֶּקֶת אֲנִי כִּמְעַט
נִקְרַעַת זֶה מְחוֹרֵר אוֹתִי אֲנִי
מוֹעֶדֶת לֹא פֹּה וְלֹא שָׁם.