שושנה קרבסי

באחרית הימים

הַפִיזִיקַאי:

בָּאַחֲרִית הַיָּמִים
יִתְנַדֵּף הַכֹּל
הַחֹמֶר, הַמּוּלְקָלוֹת,
הַחֶלְקִיקִים וְהָאָטוֹמִים,
הַכֹּל, הַכֹּל יִתְפָּרֵק.

אוּלַי לֹא יִהְיֶה יְקוּם
וְגַם אִם יְוַתֵּר חֹמֶר מִמֶּנּוּ
מָה טַעַם בּוֹ
לְלֹא תּוֹדַעַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ וָחַי
הַמּוּדָעִים לְקִיּוּמוֹ?

אַחֲרִית הַיָּמִים, אִם כֵּן,
הִיא חִסּוּל הַתּוֹדָעָה.

יִתָּכֵן, הוֹסִיף וְאָמַר,
יִתָּכֵן וְתִשָּׁאֵר אֵנֶרְגִּיָּה מְרֻכֶּזֶת,
תַּמְצִית חֶלְקִיקִית גַּרְעִינִית
עֲשׂוּיָה כֻּלָּהּ אַנְטִי חֹמֶר –
חֲרָטָה הַנִּתֶּזֶת בֵּין דְּפָנוֹת הָאַיִן
כְּמוֹ צְעָקָה.

מפץ

כִּיסַי רֵיקִים מִפִּתְרוֹנִים
מָה שֶׁאָסַפְתִּי
לֹא סָלַל עֲבוּרִי דֶּרֶךְ בְּטוּחָה
בְּגַן הַמְּבוּכָה
מִלּוֹתַי אֵינָן נִקְבָּצוֹת כְּלָל
לְקַפְּסוּלַת חָכְמָה עֲתִידִית
גַּם שִׁירַי אֵינָם אֶלָּא
נְקֻדּוֹת
אֲחִיזָה זְעִירָה בַּחֲמַקְמַקּוּת
אַחַת גְּדוֹלָה
מֵעָמְקוֹ שֶׁל פַּחַד אָיֹם וְנוֹרָא
מִפְּנֵי אָבְדָנִים.

יוֹם יוֹם הָעוֹלָם חוֹמֵק
מִמֶּנִּי, נִשְׁאָב לְאָחוֹר, כָּמוֹנִי
מַפָּץ גָּדוֹל הָפוּךְ
וְנָסוֹג.