תמר גלבוע

אֵין לִי מִלִּים לְתָאֵר
בַּיִת שֶׁלִּי, לֹא
גָּדוֹל בִּמְיֻחָד
דֶּלֶת סְטַנְדַּרְטִית שֶׁיּוֹגֵב צֶבַע
הָיְתָה גִּנָּה קְסוּמָה וּפְשׁוּטָה
וְגִדַּלְנוּ פְּרָחִים וְגָדֵר חַיָּה
זֶה הָיָה בֵּיתִי, וְהָיָה
חוֹל שֶׁלָּגַעַת בּוֹ זֶה לָחוּשׁ
טֶבַע לֹא דּוֹמֵם.
יְלָדִים, יָדַיִם, יָדִיּוֹת.
כִּיּוֹרִים, כִּירַיִם, כָּרִיּוֹת, כֻּרְסָאוֹת.
לָמָּה צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְתוֹךְ
מְכֻלָּה, מְכִילָה, מְכַלָּה, מְמִיתָה אֶת מָה שְׁ
נִשְׁאַר פַּצְמָ”ר, בֶּרֶז, רַעַף וּמִצְנָח שֶׁל פְּצָצַת תְּאוּרָה.
סוֹף
עֵץ תְּאֵנָה, עֵץ תַּפּוּחַ, גֶּפֶן.
פּוֹרְקִים אַרְגָּזִים בְּמָעוֹן זְמַנִּי
צַעַר תּוֹלֵשׁ דְּמָעוֹת מֵעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת בֵּין כֹּה
קְרִיעָה
רַעַשׁ, נְשִׁיקָה לִמְזוּזָה, צְעָדִים לָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁשָּׁבְרוּ אֶת כָּל עוֹלָמִי, כָּכָה, עַם
תִּיקִים.