שרה פרבר

בֵּין דַּפֵּי הַסִּידּוּר מִתְנַדְנֶדֶת,

אֶצְבַּע מֻנַּחַת עַל מִילִּים בְּשָׁחוֹר לָבָן.

הִיא רַק יַלְדָּה, אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת

לְאָן נֶעֶלְמוּ הַצְּבָעִים.

לֹא בִּיקְּשָׁה שֶׁהַכֹּל יִפָּסֵק,

לֹא הִתְפַּלְּלָה לְחִיבּוּק.

לֹא הָיוּ אֵלּוּ הַמִּילִּים:

עֲשֵׂה שֶׁאֶהְיֶה רְצוּיָה וּבְטוּחָה

בְּעוֹלָמְךָ הַמְּאַיֵּים לְהַטְבִּיעַ.

בּוֹקֶר בּוֹקֶר מִילְמְלָה: בָּרוּךְ אַתָּה

שֶׁעָשָׂה לִי כָּל-צָרְכִּי

וְהֶאֱמִינָה.