אסתר ביטון שושן

רַשְׁבִּי שֶׁהִכַּרְתִּי כְּדַאי הוּא

לִסְמֹךְ עָלָיו

בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֶפְשָׁר

לָבוֹא אֵלָיו לִשְׂמֹחַ

עַד כְּלוֹת

אוֹ לִבְכּוֹת עַל מַר

לְפַקְפֵּק מוּל דּוּכַן

חוּטִים אֲדֻמִּים

אִם לֹא

יוֹעִיל לֹא יַזִּיק קָנִיתִי

מָה יָכוֹל לִהְיוֹת.

רַשְׁבִּי שֶׁהִכַּרְתִּי

שׁוֹתֵק בְּמוֹרַד הָהָר

הַכָּחֹל

תַּחַת קִירוֹת אֶבֶן קְרִירִים

פָּרֹכֶת קְטִיפָה

עִם טְבִיעוֹת אֶצְבַּע אָדָם

וְיַד אֱלוֹהִים שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל

לֹא לְהִתְעָרֵב

גַּם כְּשֶׁאִמָּהוֹת זוֹלְגוֹת

לַאֲזוֹרִים לֹא מֻרְשִׁים

עֲסִיס סֻכָּרִיּוֹת טוֹפִי

תַּלְתַּלֵּי יַלְדוּת אֲבוּדִים

יְבָבַת קְלָרִינֵט

רֵיחַ שַׁעֲוָה עַתִּיקָה

דִּמְמַת דָּם וְדֶמַע

אַבָּא אוֹמֵר

מָה אֲנַחְנוּ מְבִינִים?

מָה

אֲנַחְנוּ

מְבִינִים?

ל”ג בעומר, צפת תשפ”א