אן הדר

הַלְוַאי וְהָיִיתִי
יְלוּד בֶּן יוֹמוֹ.
לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת
שֶׁהַקִּלְּשׁוֹן מוּנֶפֶת
מְעָלַי
קוֹרַעַת
צַוָּארִי.
הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁהָרַעַשׁ מִבַּחוּץ
מֵהַגִּ’ירָפָה
הַמְּצַפְצֶפֶת,
אוּלַי מֵהַדֻּבּוֹן שֶׁלִּי.
לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת
פַּחַד מָוֶת
לֹא הָיִיתִי מְבִינָה
שֶׁכְּבָר אֵינֶנִּי.

הַלְוַאי וְהָיִיתִי
פָּעוֹטָה.
לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת
שֶׁיֵּשׁ רֹועַ כָּזֶה בָּעוֹלָם
כְשֶׁהוּא דּוֹפֵק
בַּדֶּלֶת,
הָיִיתִי מוֹשִׁיטָה אֵלָיו
יָדַי
וּמְבַקֶּשֶׁת סִפּוּר
מִבְּלִי לְהָבִין כִּי הוּא בָּא
לִגְזֹר אֶת הַיֶּלֶד הַחַי,
תִּינוֹקם שֶׁל בֵּית רַבָּן.

הַלְוַאי וְהָיִיתִי יְלוּד
בֶּן יוֹמוֹ,
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת דָּבָר
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּמוֹנִי
כִּי צַדִּיקִים לֹא רָאָה
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים לֹא אָבְדָה.