אליעז כהן

הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם הִיא
לְבִיאָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.
הִיא כְּבָר זְמַן לְבִיאָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת צוֹעֶקֶת פְּצָעֶיהָ
מִן הַפְּטָמוֹת רוֹצִים לַעֲקֹר לָהּ אֶת הַגּוּרִים
עַכְשָׁו שַׁאֲגָתָהּ מִתְגַּלְגֶּלֶת

הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם
תְּנַעֵר אוֹתָנוּ (כְּמוֹ שָׁטִיחַ אֶת הָאָבָק לִפְנֵי הַפֶּסַח)
רַק מִי שֶׁצּוּמוּד בְּנַפְשׁוֹ יִוָּתֵר

הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם בַּיּוֹם הַהוּא תִּבָּקַע
מִצְּפוֹן יָם-הַמֶּלַח תָּזוּב בַּנָּהָר הַסָּמִיךְ שֶׁל חָלָב וּדְבַשׁ
בִּנְהַר הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ שֶׁיַּדְבִּיק אוֹתָנוּ אֵלָיו
כְּמִנְהַג כָּל הַנְּהָרוֹת
אֱלֵי יָם

שבט תשס”ד

מתוך קונטרס השירים “הזמנה לבכי” (אבן חושן, 2005)