נעמה שלזינגר

הַחֹרֶף הַזֶּה וְאֵין לוֹ בַּיִת

שׁוֹרֵק רוּחוֹת מְנוֹפֵף דְּגָלִים מְכוֹפֵף רָאשִׁים

יֵשׁ מַאֲמָץ רַב לְהַבִּיט בָּעֵינַיִם

וְהָרוֹק לֹא נִבְלַע מֵאָז

כְּבָר

כִּמְעַט חוֹדְשַׁיִים הַחֹרֶף הַזֶּה 

שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת

לְחַמֵּם חֶדֶר קָטָן שֶׁהָפַךְ לְהַכֹּל

בּרְחוֹב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי

בֵּין שְׁבִילִים סוֹדִיִּים שֶׁנִּבְרְאוּ

מְנַסֶּה לְנַחֵם בְּמִלִּים קְטַנּוֹת

וְאֵין כָּאן כִּירַיִם

לְבַשֵּׁל עֲלֵיהֶם מָרָק רוֹתֵחַ שֶׁל הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

תִּרְאִי

לַמְרוֹת שֶׁהַחֹרֶף בָּא הַיּוֹם

אֵין לוֹ בַּיִת,

גַּם לַלֵּב שֶׁלִּי אֵין אֲדָמָה.