גאולה הדס פלחן

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה

אֵיךְ זְכוּיוֹתַיִךְ הָיוּ לִזְדוֹנוֹת

אַתְּ עוֹזֶבֶת אֶת גּוּפֵךְ

וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעוֹלָם שֶׁהָיָה לְזָר

וּמְעַנַּיִךְ לֹא זָרִים לָךְ, הִיפַּאטְיָה

הֵם מוֹקִיעִים עַל הַצְּלָב

אֶת אוֹר הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר

אֶת הַחֵרוּת וְהָעֹשֶׁר

הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה

הֵם אַנְשֵׁי הַחֲשֵׁכָה 

וְזִיוֵךְ, זָר לָהֶם, הִיפַּאטְיָה,

וְאַתְּ עַצְמֵךְ מֻכֶּרֶת לָהֶם עַד חַלְחָלָה  

אַתְּ מֵישִׁירָה מַבָּטֵךְ אֶל הֶעָתִיד

וְלֹא נִכְנַעַת לְצַו הַהֶגְמוֹן

הָעוֹלָם עוֹזֵב אוֹתָךְ,

וְנִהְיֶה לְזָר

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה,

וּמְאֻחָר יוֹתֵר הֶחְלִיפוּ אֶת פָּנַיִךְ

בִּפְנֵי “קְדוֹשָׁה” נוֹצְרִיָּה 

אַךְ אַתְּ לֹא דּוֹמֶמֶת, הִיפַּאטְיָה

אַתְּ דּוֹבֶרֶת בְּקוֹל זְמַנֵּנוּ

בְּקוֹלָהּ שֶׁל אַיַּאן חִירְסִי עַלִי הַנִּרְדֶּפֶת

בְּקוֹלוֹ שֶׁל תֵּיאוֹ וַן גּוֹךְ

שֶׁדָּמוֹ נִשְׁפַּךְ בִּרְחוֹבוֹת אַמְסְטֶרְדָּם

שְׂפָתַיִךְ דּוֹבְבוֹת, הִיפַּאטְיָה

וְלֹא תִּדְמְמִי!