הדסה רינת כהן

שיר ערש לרועה ישראל

עַל קְצֵה הַמִּטָּה
כָּךְ אִמָּא לוֹטֶפֶת,
בְּשֶׁקֶט רָאשֵׁי יְלָדֶיהָ.
מָתַי אָבָּא יָשׁוּב
שׁוֹאֲלוֹת עֵינֵיהֶם,
אַךְ רַק אֱלֹקִים הַיּוֹדֵעַ.

אַבָּא שֶׁלָּנוּ גִּבּוֹר
וּבֶן חַיִל,
עַכְשָׁו הוּא בַּכֶּלֶא רָחוֹק.
חוֹשֵׁב הוּא עָלֶיךָ
רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל,
יֶלֶד עִבְרִי וּמָתוֹק.

אַבָּא רוֹצֶה
שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בַּיִת,
בַּגְּבָעוֹת שֶׁל אֶרֶץ חֶמְדָּה.
חָפְשִׁי בָּהּ תֵּלֵךְ
תָּרוּץ ותִּגְדַּל,
מִבְּלִי שֶׁסְּבִיבְךָ אֻגְדָּה.

שֶׁכֶּתֶר אֶחָד
יְחִידִי שֶׁתַּכִּיר,
הוּא כִּתְרוֹ שֶׁל בֶּן מֶלֶךְ חָמוּד.
שֶׁלֹּא יְכַתְּרוּךָ
חַיָּלִים וְשׁוֹטְרִים,
בְּשֵׁם צַו שֶׁל אַלּוּף הַפִּקּוּד.

וְעוֹד הוּא רוֹצֶה
זֹאת תֵּדַע יֶלֶד חֵן,
יֶלֶד שֶׁל שְׁכֶם וְיוֹסֵף.
שֶׁתָּמִיד תְּחַיֵּךְ
כִּי ה’ הוּא אִתְּךָ,
וְרֹאשְׁךָ מֵאֵלָיו יִזְדַּקֵּף.

“כֵּן אַבָּא שֶׁלִּי
הוּא גִּבּוֹר וּבֶן חַיִל”
כָּךְ נִרְדַּם לוֹ אַט אַט מַחְמָלִי.
עִם הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְעִם אַבָּא
רוֹעֶה הוּא
בְּלִי אֵימַת שׁוּם צַו מִנְהָלִי.