אדוה מגל כהן

וְהָאָרֶץ  קְטַנָּה, גְּדוֹלָה מִסַּךְ כָּל פּוֹלִיטִיקֵאָה

לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים נָעִים בְּנַחַת גַּם הַבֹּקֶר כְּשֶׁהָרַדְיוֹ

מְדַוֵּחַ עַל עוֹד מַשְׁבֵּר קוֹאָלִיצְיוֹנִי בַּדֶּרֶךְ לְמֶמְשָׁלָה חֲדָשָׁה,

הֶהָרִים שָׁטִים לְאִטָּם, מֵהַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי וְעַד הָאַפְרִיקָאִי,

מִדְּרוֹם טוּרְקִיָּה וְעַד טַנְזַנְיָה וְעַד מוֹזַמְבִּיק, וְעַד פְּרִיחַת עַכְנַאי יְהוּדָה

בַּבִּקְעָה וְעַד הָרֶגֶב הַצָּחִיחַ הַסָּדוּק בָּעֲרָבָה.

פַּעַם בַּצָּבָא, בְּצֹמֶת מַשְׁאַבֵּי שָׂדֶה בַּנֶּגֶב עָזַבְתִּי אֶת הַמַּאֲהָל

שֶׁל הַחֲטִיבָה וְהִרְחַקְתִּי לִתְלוּלִית הַחֹל הַנּוֹדֵד, לְהַבִּיט אֵיךְ

בָּאֹפֶק הַיּוֹם נָסוֹג. בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת זִהִיתִי תַּחַת מַעֲטֶה יֹשֶׁן מַטְבֵּעַ

שֶׁל עֲשָׂרָה מִיל. אוּלַי הָיָה שֶׁל חַיָּל בְּרִיטִי, אוּלַי אֲפִלּוּ פָּרַשׁ

אוֹסְטְרָלִי. נִרְאָה שֶׁנִּשְׁמַט מִכִּיסוֹ עַל הַגִּבְעָה הַחוֹלִית

כְּשֶׁעָצַר בְּדַרְכּוֹ בַּמִּלְחָמָה.

מֵאָז נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה הַהִיא, מֵאָז בָּאוּ אֲחֵרוֹת. מֵאָז

קָמוּ וְנָפְלוּ אֵין סְפֹר מֶמְשָׁלוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּלוּלִית הַחֹל

נָסוֹגָה בְּנַחַת מִדְבָּרִי גַּם בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעֶרֶב הַהוּא. גַּם בְּסוֹפוֹ

שֶׁל הָעֶרֶב הַזֶּה.