גולן שחר

כְּמוֹ זָ’אן, נַעֲרָה מֵהָעוֹטֵף,
אַחַת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהָבִין אֶת הָאֵרוּעַ.
זוֹ שֶׁבְּרַגְלָהּ יָרוּ וְהִיא בּוֹרַחַת תּוֹךְ קִרְטוּעַ.
מַעֲדִיפָה לָמוּת וְלֹא לְהֵחָטֵף.
(מתוך “שבעה”, פורסם בכתב העת “יהי”).

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה

וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
שמות ג’, ב.

**

זָ’אן נִמְלֶטֶת. מְקַרְטַעַת.
מִסְּבִיבָהּ קְלִיעִים יוֹרְקִים.
הָאֵימָה מְבַעְבַּעַת.
וְהַזְּאֵבִים שׁוֹרְקִים.

שְׁנֵי טוֹרְפִים בְּזָוִית עַיִן
מַבְחִינִים בַּנַּעֲרָה,
וְקוֹרְאִים לְעוֹד בֵּינְתַיִם.
זָ’אן יוֹדַעַת.
מַגְבִּירָה.

שָׁם, אָחוֹרָה, בַּקִּבּוּץ,
אֵש, חֻרְבָּן וּמַשּׁוּאָה.
לְפָנֶיהֶ כְּבָר יָצוּץ
יֶרֶק יְשׁוּעָה.

נַעֲרַת עֵינֵי אֱגוֹז,
תַּלְתַּלִּים כְּתֻמִּי תַּפּוּז
נְמוּכַת קוֹמָה, אַךְ עֹז
בְּרַגְלֶיהָ. אוֹר גָּנוּז.

כָּל חַיֶּיהָ הִיא בּוֹרַחַת –
מֵעֶלְבּוֹן. הִרְהוּר אַשְׁמָה.
וְלָכֵן הִיא מְנַצַּחַת.
כָּל מַסְלוּל הוּא מִלְחָמָה.

שָׁם, מִמּוּל, מַמְתִּין הַיַּעַר,
אַךְ הַזְּאֵבִים דּוֹלְקִים.
הֵם – שְׁלוֹשָׁה גְּבָרִים וָנַעַר –
מִתְנַשְּׁמִים. מְלַקְּקִים

אֶת שְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה.
מַמְרִיאִים עַל כְּנַף דִּמְיוֹן.
זָ’אן, שְׁמוּטַת כַּנְפֵי יוֹנָה
לֹא
יוֹרֶדֶת לְטִמְיוֹן.

שָׁם, בָּרֶקַע, נְמִיַּת
הַמִּדְבָּר כָּעֵת נֵעוֹרָה.
מְאַתֶּרֶת לָהּ מִיָּד
זוֹחֲלִים כְּלוּאִים בַּבּוֹר הַ-

כֹּה סָמוּךְ. וְזָ’אן בּוֹרַחַת.
הַמֶּרְחָק? הוּא מִצְטַמְצֵם.
אֶל הַמַּאֲמָץ מוּטַחַת,
וְהַמֶּתַח? מִתְעַצֵּם.

הִנֵּה! הָעֵצִים מִנֶּגֶד!
לְתוֹכָם הִיא תִּבָּהֵל.
הִיא, לְהִסְתַּוּוֹת בַּבֶּגֶד
הֻכְשְׁרָה; לְהִתְאַבֵּל

קְצָת מֻקְדָּם. הִיא נֶעֱלֶמֶת.
הֵם עַל מְקוֹמָם עוֹמְדִים.
נְבוֹכִים. וְהִיא, אִלֶּמֶת,
לֹא נוֹשֶׁמֶת. בֵּין זְרָדִים.

הַנָּחָשׁ מִבּוֹר מֵגִיחַ,
מִתְחַמֵּק מִנְּמִיָּה.
הִיא, סְמוּרָה, שְׁכוּבַת שָׁטִיחַ,
אֵד לָרְמִיָּה.

זְאֵבִים עַל בְּהוֹנוֹת
מִתְגַּנְּבִים מִבֵּין עֵצִים.
לֹא פּוֹסְחִים עַל הַפִּנּוֹת,
תְּאֵבִים
וְ
נִמְרָצִים.

זָ’אן גּוֹנַחַת. הַקָּלִיעַ
אֶת הָעֲבוֹדָה עוֹשֶׂה.
הַכְּאֵב פּוֹרֵץ מִפִּיהָ,
מְחַפֵּשׂ לוֹ מַחֲסֶה.

הֵם שָׁמְעוּ. הֵם מִתְקָרְבִים.
זָ’אן פּוֹתַחַת בִּשְׁעָטָה.
כּוֹחוֹתֶיהָ דּוֹאֲבִים
וְ
הִיא נִבְלֶמֶת בִּבְעִיטָה.

זָ’אן עַכְשָׁו עַל הָרִצְפָּה.
לְלֹא הֶרֶף הֵם הוֹלְמִים.
מִכְנָסֶיהָ, כְּמוֹ קְלִפָּה
נִתְלָשִׁים, מְדַמְּמִים.

זְאֵבִים פּוֹתְחִים כַּפְתּוֹר.
רִיר גּוֹלֵשׁ מֵהַפִּיּוֹת.
נִלְהָבִים. עוֹמְדִים בַּתּוֹר.
וּזְקוּפִים לְתַלְפִּיּוֹת.

זָ’אן יוֹדַעַת. מִתְכּוֹנֶנֶת.
מִתְנַתֶּקֶת מִגּוּפָהּ.
עַל נַפְשָׁהּ הִיא מְגוֹנֶנֶת.

יְרִיָּה בִּמְעוֹפָהּ –

אֶת הַזְּאֵבִים קוֹטֶלֶת.
מֵהַקַּרְקַע הַנְּטוּשָׁה
צְעִירָה אֶת זָ’אן נוֹטֶלֶת
וּסְבִיבָהּ גְּבָרִים. שְׁלוֹשָׁה.
עֲטוּיִים בְּמַדֵּי זַיִת.
“כָּאן קָדְקוֹד”, לוֹחֶשֶׁת עָאד.
הַשְּׁלוֹשָׁה זוֹנְקִים בֵּינְתַיִם,
מְכַסִּים אֶת זָ’אן בְּבַד.

“גִ’יפּ לְכָאן!”, שׁוּב עָאד פּוֹקֶדֶת.
“אַתְּ בְּסֵדֶר”, רוֹן לְזָ’אן
בְּחִיּוּךְ לוֹחֵשׁ. בַּתֶּדֶר
נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת שֶׁל כָּאן.

נְמִיָּה מוֹצֵאת תַּחְלִיף,
עַכָּבִישׁ נִצָּב בּוֹדֵד
מֵרָחוֹק, נָחָשׁ זָקִיף
שׁוּב אֶת הַגּוֹרָל מוֹדֵד.

חֲמִשָּׁה לַגִּ’יפּ רָצִים.
עָאד פִּתְאוֹם הַסְסָנִית.
“שָׁם, שָׁכַחְתִּי, בֵּין עֵצִים
פְלָנֵלִית וּמַחְסָנִית.

צְאוּ! אֲנִי אַדְבִּיק אֶתְכֶם”.
הֵם עוֹלִים לַגִּ’יפּ. נוֹסְעִים.
עָאד חוֹזֶרֶת. עֵינֵיכֶם
הָרוֹאוֹת: אֵין מַחְסָנִית

אוֹ פְלָנֵל. קָרַחַת יַעַר
מְיֻתֶּמֶת. עַאד, תְּחִלָּה,
עַל בִּרְכֶּיהָ שָׁם כּוֹרַעַת.
הִיא פּוֹתַחַת בִּתְפִלָּה.

מִתְפַּלֶּלֶת בְּעַרְבִית
עַל הָרֶגַע בּוֹ שָׁמְעָה
זְעָקָה. מִתּוֹךְ עֲוִית
אֶת הַכּוֹחַ בְּעָצְמָה

אֶל הַמִּתְרַחֵשׁ הוֹבִילָה.
אֶת הַנַּעֲרָה הִצִּילָה.
וְכָמוֹהָ אֶת עַצְמָהּ.

עָאד חוֹזֶרֶת. נֶעֱלֶמֶת.
מִתְיַתְּמִים שׁוּב הָעֵצִים.
דְּ’אַרְק אָז צָצָה. אֲדַמְדֶּמֶת.
שְׂעָרָהּ יוֹרֶה גִּצִּים.

צְלָב מֻנָּח עַל חֲגוֹרָהּ.
הִיא בְּעַאד בַּזְּמַן הִבִּיטָה,
הִיא נָגְעָה בְּצַוָּארָהּ.
אֶת הַכּוֹחַ אָז הֵסִיטָה
אֶל הַמַּטָּרָה.

דְּ’אַרְק
בְּצָרְפָתִית לוֹחֶשֶׁת,
מַבִּיטָה אֶל הַמָּרוֹם.
נַעֲרָה אַחַת נוֹאֶשֶׁת
לֹא תֵּדַע עוֹד שׁוּם פּוֹגְרוֹם.

דְּ’אַרְק
נָמוֹגָה אֶל הָרֶקַע,
מְפַנָּה מָקוֹם לָאֵם.
מֵהַקַּרְקַע, דֶּרֶךְ בֶּקַע,
אָז פּוֹרֶצֶת לָהּ
הַשֵּׁם.

הִיא הַדְּמוּת לְלֹא הַדְּמוּת.
הִיא הַקּוֹל שֶׁהוּא הַכֹּל.
לֹבֶן הַפָּנִים – אִלְּמוּת.
תָּאֳרָהּ כָּבֵד מִשְּׁקֹל.

שְׂעָרָהּ הוא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
שִׂמְלָתָהּ – מִדְבָּר יָרֹק –
מַסְגִּירָה כָּתֵף נִרְתֶּמֶת
לְמַגָּע עָמֹק.

בְּיָדָהּ מֻנָּח הַסֵּפֶר
מִי לְטוֹב וּמִי לְדִין.
אֶצְבַּע מְרַפְרֶפֶת תֶּפֶר
שֶׁל הַמַּאֲמִין.

מַבִּיטָה בִּשְׁלוֹשׁ בְּנוֹתֶיהָ,
חֲנוּנָה וּרְחוּמָה.
מַחְצִינָה אֶת צְפוּנוֹתֶיהָ,
מְגִנָּה וּזְעוּמָה.

הִיא לִמְּדָה אוֹתָן, מוּל רוֹעַ,
רִיב בְּלִי גֶּזַע וּבְלִי דָּת.
לֹא לָסֶגֶת. לֹא לִבְלֹעַ.
לְהַתְקִיף בְּבַת אַחַת.

הֵן תִּלְחַמְנָה.
הִיא תִּנְקֹם.
כָּךְ הָיָה מִבְּרֵאשִׁית.

וְגַם זָ’אן, בְּבוֹא הַיּוֹם,
תְּגַלֵּם
עָצְמָה נָשִׁית.