יהודה לדרברג

בְּיָמִים שֶׁהָיִיתָ מְכַסֶּה אוֹתִי

בְּטַלִּית בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים

הָיִינוּ צוֹעֲדִים בִּשְׁתִיקַת טֶרֶם בֹּקֶר

מֵהַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא אֶל הַשְּׁטִיבְּל בְּבַיִת וָגַן

אָז נִרְקַם סוֹד כִּסּוּפִים שֶׁלָּנוּ

יַחְדָּיו

*

כֻּלָּם נִדְחָפִים,

וְהָאוּלָם הַגָּדוֹל נָהָר שָׁחֹר

שֶׁיֵּשׁ מַרְפְּקִים,

וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ

כִּי רַק כָּכָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ

בְּזֶרֶם נִסְעָר, מִשְׁתּוֹקֵק

הַיָּד שֶׁלְּךָ עוֹד כּוֹמֶסֶת

מַרְגִּיעָה הִסּוּס אֵבָרִים

עוֹד רֶגַע וְהִגַּעְנוּ, אַתָּה מַבְטִיחַ

וְעוֹזֵב

לַרֶבֶּ’ה

בָּאִים לְבַד

*

עֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי

בַּשְּׁטִיבְּל הַצָּפוּף הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה

(כָּאן הַחִדּוּשׁ הוּא מִלָּה לִגְנַאי)

לָבָן שֶׁלִּי נִרְעַד בְּגַלֵּי הַשָּׁחֹר

בִּלְעֲדֵי יָדְךָ

לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס