רעות וויספר

זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים בּוֹ כְּמוֹ פְּרָחִים, מִתְיַבְּשִׁים וּמִתְעוֹפְפִים אֶל הַמִּדְרָכוֹת. בְּאַלְפֵיהֶם, צִבְעוֹנִיִּים, נָחִים עָלֵינוּ כְּמוֹ בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁלֶג, צִפּוּי אַבְקַת סֻכָּר.
זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים עוֹלִים לְמַעְלָה וְשׁוֹכְחִים לָרֶדֶת, הַמִּלִּים לוֹקְחוֹת אוֹתָן גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים בָּנוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, לֹא יוֹרֵד מֵהָהָר וּמַבִּיט עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְהָעָם מְפַחֵד וְהָעָם אוֹסֵף תַּכְשִׁיטִים כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רַק מֻשָּׂא מַבָּט תָּמִיד, לֹא נִנְּגַע, לֹא מְחֻבָּק?
זֶה זְמַן שֶׁהָרְחוֹבוֹת מִתְנַגְּנִים וְכֻלָּם מְחֻפָּשִׂים בְּטֶרֶם עֵת לְחַיָּלִים, נִפְרָשִׂים בַּמִּדְרָכוֹת, עוֹטִים שִׁרְיוֹן, מְכַסִּים אֶת תְּכֹל הַשָּׁמַיִם בְּצֵל. זֶה זְמַן שֶׁהַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף- יוֹתֵר מִבְּיוֹם הָעַצְמָאוּת! וְנִכְלָם