נעם לבנת

יש לי עוגן

יֵשׁ לִי עֹגֶן
יֵשׁ לִי עֹגֶן
יֵשׁ לִי עֹגֶן. לֹא אֶטְבַּע

שירת הים

מִקֶּרֶן שֶׁמֶשׁ
וְעָנָן
נִצְמַח מָקוֹם זָהֹב-לָבָן
כְּמוֹתָם טָהוֹר
כְּמוֹתָם נָאוֹר
כְּמוֹתָם נָמֹר

אֶל מוּל כָּחֹל,
קִצְפַת-גַּלִּים,
שְׁתוּלִים בְּחוֹל
קָדוֹשׁ
עוֹלִים –

שׁוּרָה כְּווּצָה
תֵּבוֹת-בָּתִּים
שִׁירָה
מָחוֹל

קְדֻשַּׁת חַיִּים

קֶסֶם חַי
כִּי גָּאֹה גָּאָה
נִמְחָה –

ה’תשס”ז – כשנה אחר הגרוש. בקידה לנעמי שמר ז”ל

חָרָבה

צָהֹב מֻכְתָּם צָלַל
אֶל תּוֹךְ כָּחֹלָבָן
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ

אָמְנָם אָז דִּמִּינוּ לִרְאוֹת
בְּשַׁרְשֶׁרֶת אוֹרוֹת שֶׁל סִירוֹת רְחוֹקוֹת
עִיר מֵעֵבֶר לַיָּם
אֵיזֶה אֹפֶק קָרוֹב
לֹא עוֹד

מנגד

אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת
אֲנִי מַבִּיט
אֶת אֲשֶׁר דׇּקַרְנוּ

וּכְאֵב מְבֹרָךְ
מַר מִקּוֹדְמָיו
כּוֹוֵץ אֶת הַלֵּב
מְעוֹרֵר נִשְׁכָּחוֹת

שׁוּב חָלְפוּ לִבְלִי שׁוּב
יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
וַאֲבַק הָעִתִּים הַכָּבֵד הִתְגַּבֵּהַּ