יחיאל פומרנץ

כְּשֶׁתָּשׁוּבוּ מִשָּׁם וְתִרְאוּ אֶת הָאוֹר

אֶרֶץ-חֵפֶץ תִּפְתַּח זְרוֹעוֹתֶיהָ;

וְתָרוּצוּ מַהֵר – לֹא תַּבִּיטוּ אָחוֹר

רַק לָכֶם תְּגַלֶּה צְפוּנוֹתֵיהָּ.

כְּמוֹ הָיְתָה לִבְרָכָה קְלָלַת בֵּן-בְּעוֹר

כֵּן תִּרְאוּ נֶחָמָה בִּשְׂדוֹתֵיה;

אַלּוּפִים שלוקטו בִּבְחִינַת “בְּכוֹר-שׁוֹר”

הֵן תִּזְכּוּ לְפַרְסֵם סְגוּלוֹתֵיהָ.

וְתוּסַר חֶרְפַּת-עַם וְנֵעוֹר

כְּכַלָּה תַּעֲדֵה תַּכְשִׁיטֶיהָ;

הוֹי, נִבְחַרְתֶּם שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן

לְהָשִׁיב לָאֻמָּה חֶדווֹתֵיהָ.