לאו גורביץ

לֹא אֶרְצַח אֶת שַׂר הָאוֹצָר

וְלֹא אַמְתִּין לוֹ בַּמּוֹשָׁב, שֶׁבּוֹ הוּא גָּר

עָדִיף לְחַכּוֹת לְרוֹצְחָיו

שֶׁל סְפּוֹרְטַאי סְקַנְדִּינָבִי אָדִישׁ וְרָחָב

שִׁירִים כְּבָר לֹא הוֹרְגִים

כְּמוֹ בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת, אָמַרְתְּ לִי לִפְנֵי שָׁנָה

אַךְ הֵם עֲדַיִן מַדִּירִים שֵׁנָה

וְגַם זֶה רַק לִפְעָמִים

לָכֵן כְּבָר לֹא אֶרְצַח אֶת הַשַּׂר

הַמִּתְגּוֹרֵר בַּמָּחוֹז הַדְּרוֹמִי

שֶׁמִּשְׁנָתוֹ הַכַּלְכָּלִית רָעָה

וְגִנּוּנָיו אֵינָם לְטַעְמִי

שֶׁיִּשְׁכַּב וְיִבְהֶה בְּמַבָּט עָיֵף

וְיַשְׁלִים עִם הַכֹּל בִּמְשִׁיכַת כָּתֵף