שירה
ליאור ויינשטיין
מולדת קרוחה

ליאור ויינשטיין

מולדת קרוחה

 

א.

 

טִפַּת מַיִם גּוֹלֶשֶׁת מְעַנְּנֵי הַכְּאֵב
לְלֹא מוֹצָא מִשְׁתַּפֶּכֶת, אֲבֵלָה, עוֹרָה דּוֹאֵב

 

הָעֲרָפֶל הַשּׂוֹרֵר מְחַפֵּשׂ חֶבְרָה
הָרֵיקָנוּת כְּבָר מְמַלֵּאת, בַּיַּעַר הָאוֹר נִגְרָע

 

הַשֶּׁלֶג הוּא תּוֹדָעָה קָרָה, זוֹעֶמֶת
הַיֵטִי הוּא יֵצֶר נָקַם שֶׁל הָמֵת

 

הַקָּרָה מַפְשִׁיטָה הָעֵצִים
מִמַּלְבּוּשׁ-תֹּם, מַבְלִיטָה הַקּוֹצִים

 

הֶהָרִים הָרָמִים מִתְקָרְחִים
מְחַרְחֲרִים בָּרַעֲמָה, הֵם אֵינָם שׁוֹכְחִים

 

ב.

 

הַנְּטִיפִים מְמָרְרִים, טִפִּין-טִפִּין
לְלֹא דַּי, טִפַּת דָּם, בִּזְעֵיר אַנְפִּין

 

מְזַמֶּנֶת אֶת הֲבַּאבָּה יַגָה
שֶׁתִּתְאָרֵחַ בַּמַּחֲנוֹת, מִן הַצְּרִיף סָבַל נָגַהּ

 

סְבַארוֹג הָאֵבֶל מֵאִיר עֲיָרָה
נִדְמֶה לְמַדְלִיק עַד, מַזְהִיר מִן הָרַע

 

פֶּרוּן מַבְרִיק וּמַרְעִים, מְאַיֵּם בְּקָלוֹן
מַדְמִיעַ וּמְעַוּוֹת אֶת עֲצֵי הָאַלּוֹן

 

סְטרִיבּוֹג מְנַשֵּׁב אֵפֶר בַּכְּרַךְ שֶׁשּׁוֹכֵךְ
מַצְלִיף בָּאֲוִיר הָרֵיק, מַזְהִיר אֶת הַיָּרֵחַ

 

וְהַכְּרַךְ נִרְדָּם, שָׁכַח אֶת מַרְצְפוֹתָיו
וְהַקֶּצֶף גֵּאֶה, וְדָעַךְ, הַיּוֹם רַק תַּיָּרִים לְמַרְגְּלוֹתָיו.

שואה וגבורה

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק