אסתר קמרון

 

 

 

(מקום: על פי תהום)

 

 

 

אַבְרָהָם. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם עַל בְּנֵיהֶם

הַמְסֻלָּאִים בְּפָז

שֶׁשִּׁלְּמוּ בְּחַיֵּיהֶם

עַל שְׁטָחִים שֶׁעַכְשָׁו מַחֲזִירִים

עַל הֲרִיסַת מִנְהָרוֹת

שֶׁעַכְשָׁו יִכָּרוּ מֵחָדָשׁ?

 

 

יִצְחָק. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל שְׁכוֹל הַהוֹרִים, הָאַלְמָנוֹת, הַיְּלָדִים

שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם יִדְאֲבוּ

וְיֵדְעוּ

שֶׁקָּרְבְּנוֹת יַקִּירֵיהֶם

הָיוּ לַשָּׁוְא?

 

 

יַעֲקֹב. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הַפְּצוּעִים, שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם יִסְבְּלוּ

כְּאֵבִים וְאֵימִים

וְיֵדְעוּ

שֶׁקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם

הָיוּ לַשָּׁוְא?

 

 

יוֹסֵף. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הַמְּפֻנִּים שֶׁלְּעוֹלָם

לֹא יוּכְלוּ לַחֲזֹר לְבָתֵּיהֶם

לִשְׁכֹּן לָבֶטַח?

 

 

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל יַלְדֵי הַחֲלָלִים

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִוָּלְדוּ?

וְעַל הַהֲמוֹנִים

שֶׁעוֹד יִשָּׁחֲטוּ

עַל יְדֵי מְרַצְּחִים מְשֻׁחְרָרִים?

 

 

יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל אַדְמוֹת נַחֲלַת הָאָבוֹת

שֶׁעוֹד עֲלוּלִים לְהִמָּסֵר

בְּעִקְבוֹת הַתַּקְדִּים הַנּוֹרָא הַזֶּה?

 

 

מֹשֶׁה. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הֲפָרַת כָּל חֹק וּמוּסָר

בְּעִסְקָה עִם בְּנֵי בְּלִי-יַעַל,

עִם זֶבֶל הָאֱנוֹשׁוּת,

עַל הַקְרָבַת קָרְבְּנוֹת אָדָם מְרֻבִּים מִסְּפֹר

לְמַעַן הַצָּלַת מוּעָטִים

אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק

לְמַעַן הַקַּרְיֵרוֹת  הַפּוֹלִיטִיּוֹת

שֶׁל הַמּוֹסְרִים?

אֵיךְ אֲנַחֵם אוֹתָם

עַל נְכוֹנוּתָם שֶׁל לוֹמְדֵי תּוֹרָתִי

לִמְסֹר אֶת אֲחֵיהֶם וְאֶת אַרְצָם

לְמַעַן הִשָּׁמֵט

בַּחוּרֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה?

 

 

יִרְמְיָהוּ וְהוֹשֵׁעַ. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נְנַחֵם אוֹתָם

עַל הָעִוָּרוֹן שֶׁל שׁוֹפְטִים, אָקָדֵמָאִיִּים, עִתּוֹנָאִים, מַצְבִּיאִים, אַנְשֵׁי מִשְׁטָרָה

וְחֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעָם

תַּחַת לַחַץ מֵחוּ”ל מֵחַד

וּמִתּוֹךְ שִׂנְאַת חִנָּם לְנֶאֶמְנֵי

הַדָּת וְהָאָרֶץ

מֵאִידָךְ?

 

 

יְשַׁעְיָהוּ. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אֲנַחֵם אוֹתָם

עַל הַיֵּאוּשׁ, עַל הַמְּרִירוּת

עַל אִי-הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם

עַל הַצִּינִיּוּת וְעַל הַשְּׁחִיתוּת

שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ בָּהֶם

בְּעִקְּבוֹת הַבְּגִידָה הַגְּדוֹלָה?

עַל הֲרִיסַת תִּקְווֹת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת

בְּהָלוֹךְ צִיּוֹן שְׁבִי?

 

 

שִׁמְשׁוֹן, פִּנְחָס וְהַמַּכַּבִּים. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁלָּהֶם

כְּשֶׁהַמִּשְׁטָרָה וְהַצָּבָא וּבָתֵּי הַדִּין

בִּידֵי אַחִים עוֹיְנִים

וְאֵין לִבְחִירַת הָעָם

כָּל הַשְׁפָּעָה,

וְאֵין בִּידֵי נֶאֶמְנֵי הָעָם

לֹא נֶשֶׁק וְלֹא רָצוֹן

לְהָשִׁיב מִלְחָמָה?

 

 

רַבִּי עֲקִיבָא.  אֲבָל אֲנִי אֲנַסֶּה.

שְׁנֵים עָשָׂר זוּגוֹת תַּלְמִידַי

נִשְׁחֲטוּ עַל יְדֵי הָרוֹמָאִים

בְּמִלְחֶמֶת בַּר כּוֹכְבָא

וּמָצָאתִי חֲמִשָּׁה

וְהִתְחַלְתִּי מֵחָדָשׁ.

 

 

דָּוִד.  אֲנִי אֲנַסֶּה.

לֹא אֹמַר לָהֶם

שֶׁיִּהְיֶה טוֹב.

לֹא אֹמַר לָהֶם

שֶׂה’ יַעֲזֹר

אִם אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָא

אֶת הַדֶּרֶך הַנְּכוֹנָה.

אֹמַר לָהֶם:

לֹא בְחַיִל

וְלֹא בְכֹחַ

אֲבָל בִּגְבוּרָה.

הִתְחַשְּׁלוּ

בְּזַעַם פְּנִימִי.

אַל תִּסְתַּפְּקוּ בְּחִבּוּקִים

לַדּוֹאֲבִים.

וְאַל תַּשְׁלוּ עַצְמְכֶם

בְּתִקְוָה לְאַחְדוּת

בְּחִפּוּשׂ דִּיאָלוֹג

עִם הַמְּסֻנְוָרִים,

עִם מִי שֶׁמּוֹצִיא אֶת פְּחָדָיו

עַל הַמַּזְהִירִים,

עִם מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ

שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הַכּוֹחַ

לְהָבִיס אֶתְכֶם

(עַל חֶשְׁבּוֹן עֲתִידָם שֶׁל עַצְמָם!).

סוּרוּ מֵעֲלֵיהֶם

הִתְכַּנְּסוּ בֵּינֵיכֶם, מְבִינֵי הַמַּצָּב!

אַל תִּסְתַּפְּקוּ בִּשְׁמִיעַת הַרְצָאוֹת,

בְּקַבָּלַת מִסְרוֹנִים,

בְּהַפְגָּנַת רְחוֹב,

בִּתְרוּמוֹת כֶּסֶף

לְהַרְצָאוֹת וּלְהַפְגָּנוֹת!

הִפָּגְשׁוּ, טַכְּסוּ עֵצוֹת.

עִזְרוּ אֵלֶּה לְאֵלֶּה.

טֶרֶם יִהְיֶה לָכֶם כּוֹחַ

קְחוּ אַחְרָיוּת!

תַּכְנְנוּ. חַפְּשׂוּ עָתִיד,

חַפְּשׂוּ חָזוֹן!

תַּכְנְנוּ צוּרַת מֶמְשָׁלָה

שֶׁתַּתְאִים לְעַם נָבוֹן,

זַהוּ מַנְהִיגִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים – –

חַפְּשׂוּ אוֹתִי בֵּינֵיכֶם,

כִּי אֲנִי פֹּה!

הַקְרִינוּ אוֹר תְּבוּנָה!

אָז אוּלַי

יַתְחִיל אוֹתוֹ אוֹר-תְּבוּנָה לַחְדֹּר

לִמְסֻנְעֲוָרִים לְמֶחֱצָה –

לִמְחַפְּשֵׂי אַחְדוּת עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

וְאוּלַי

בְּעֶזְרַת הַ’

יִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ הָאוֹר

גַּם לִמְסֻנְעַוְרֵי הָעָם

עַד שֶׁבְּנֵי עַמֵּנוּ יַעַמְדוּ יַחְדָּיו

בְּאַחְדוּת אֱמֶת

עִם יְשָׁרִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם

מוּל הָרֶשַׁע

מוּל הָעֲנָק הַמִּפְלַצְתִּי הַמְּתֹעָב

שֶׁעוֹד נַפִּיל אוֹתוֹ

בְּעֶזְרַת ה’,

בְּעֶזְרַת ה’.

 

 

כֻּלָּם. עוֹד נִתְפַּלֵּל

כְּשֶׁחֶרֶב מֻנַּחַת עַל צַוָּארֵנוּ

שֶׁתְּשׁוּבָתֵנוּ

וְהִתְנַעֲרוּתֵנוּ

יֵעֲבִירוּ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה!