דוד אלפנביין

1.

אֱלוֹהַי
נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה
ואֲַניִ
נִמְלַטְתִּי אִתָּהּ לְפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת
הִתְעַלּמְַתִּי מִזעֲַּקוֹתֶיהָ
לִחְלַחְתִּיהָ בְּדִמְעוֹתַי לִכְלַכְתִּיהָ
גְּנֵבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר
אַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי
לְהָצִיץ בְּחֹרֶיהָ לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ לְנַעֵר
אֶת האָָבקָ
לחְַיךְֵּ
וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי

2.

כשְֵּׁם שֶׁעֲזרְַתַּניִ
להְַחְליִט
לֶאֱזֹר אֶת הָאֹמֶץ
לפִתְּחַֹ אֶת הַסּפֵרֶ
ולְאֹ לסְִגרֹּ
בְּכָל דָּקּה
עַל הַקָּפֶה שֶׁבֵּינְתַיִם
וְאֵינְסוֹף הַנִּסְיוֹנוֹת
מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ
כןֵּ תעַּזַ רְֵניִ
לְהַזִּיל שׁוּב אֶת דִּמְעוֹת הַדַּף הָרִאשׁוֹן

והְָאַחֲרוֹן
לִצְלֹחַ סְפָרִים אֲחֵרִים
לִצְללֹ לְעָמְקָם
להְִלּחֵָם גםַּ דַרְּכםָּ
בְּמוֹחִי הַמְּשׁוֹטֵט
בִּכְלוּב הַצִּפּוֹרִים הַמְּעוֹפֵף בּוֹ
וְלַעֲלוֹת מִן הַסֵּפֶר
וּלסְַימְָּם