מרדכי אסקין

שֶׁיָּשׁוּב הָעָם לְאַרְצוֹ
דָּנִיאֵלָה רָצְתָה
שֶׁפְּסוּקִים יֵעוֹרוּ לְחַיִּים כִּבְיָכוֹל
דָּנִיאֵלָה סִפְּרָה
שֶׁחַיָּבִים לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים
לְהוֹכִיחַ לְכֻלָּם
שֶׁלֹּא סְתָם.

וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁהִיא הָיְתָה
כּוֹבֶשֶׁת
עוֹד גִּבְעָה וְעוֹדָהּ יְחֵפָה
כְּאַחַת הַשָּׂרוֹת וְהַדָּלִיוֹת וְהָרִנּוֹת
הָיְתָה נִדְמֵית בְּעֵינַי
כְּמוֹ טַבַּעַת שֶׁקִּדֵּשׁ בָּהּ יָאִיר הַמּוֹלֶדֶת.

וְהָיִיתִי מְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ
לְהוֹכִיחַ לְעַצְמִי
שֶׁסְּתָם
וּפַעַם אַחַת
בְּדִיּוּק חָזַרְתִּי מִבְּנֵי אַבְרָהָם שֶׁל דּוּבַּאי
רָצִיתִי לְרַגֵּשׁ אוֹתָהּ קְצָת
לְחַבֵּר אֵיזֶה מַאֲחָז אֶל הַגַּז
תִּרְאִי אֵיזֶה פָּשׁוּט אָמַרְתִּי לָהּ
לְהוֹרִיד אֶת הַיִּשּׂוּמוֹן
מֵהַסְּטַארְט אַפּ נֶיְשֶׁן

וְאֵיךְ שֶׁהִיא גִּחֲכָה