סדרת הסלעים | ב | מחווה למגריט
יום א’, מרץ 2008. הייתי בדרכי ליישוב בת עין, שם השתתפתי באותה שנה בקורס יוגה ולאחריו בשיעור ציור. נהגתי במזדה משפחתית עם שלושה טרמפיסטים, בעיקול ליד בית הספר בתקוע הערבית התגלה לעיננו מחזה בלהות, עשרות נערים יידו/ השליכו עלינו אבנים עד שפוצצו את כל חלונות הרכב, היתי חייבת להמלט בבטחה… לקראת סוף השבוע כשהחלו סימני ההתאוששות האישיים שלי, שמעתי בחדשות על רצח שמונה תלמידי מרכז הרב. כך שהבנתי שגם לנפגעי טרור יש הררכיה.עשר שנים חלפו,עדיין מתרגלת יוגה, מציירת ונוסעת באותו כביש המועד ליידויי אבנים. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה..
תגובות פייסבוק