אדם צחי

א. אָמַר לוֹ הַמְּמֻנֶּה, צֵא וּרְאֵה –

הִגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה

ב. פֵּרְסוּ סָדִין כָּחֹל-לָבָן

בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם

וּפָשַׁט בִּגְדֵי חַג וְלָבַשׁ בִּגְדֵי קְרָב

וְיָרַד לַחַוָּה הַסִּינִית עִם חֲבֵרָיו

וּמָצָא בָּהּ פְּצוּעָיו וַהֲרוּגָיו.

עָלָה מִשָּׁם, וְלֹא נִסְתַּפָּג מִן הַדָּם

וְנָדַם

ג. קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים

וְהוּא, כָּל חַיָּיו

בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים.

ד. וּבְכָל יוֹם הָיָה מִתְוַדֶּה, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לִפְנֵיכֶם, אֲהוּבַי,

וּמַדּוּעַ אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר הַחַי,

וְגַם הַיּוֹם לֹא יְכֻפְּרוּ לִי יָמַי.

וּמִי יִתֵּן חַיֵּיכֶם תַּחְתַּי.

ה. וִילָדָיו

הָרוֹאִים פָּנָיו

הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים