סלעית לזר

הַחֹם הָיָה כָּבֵד
לֹא פָּחוֹת מִן הָרֶחֶם שֶׁלִּי
לָחַצְתָּ לִי אֶת הַיָּד
בְּמֶתַח
וְלִי כְּבָר לֹא הָיָה כֹּחַ לְהָשִׁיב

הֵם הֵגִיחוּ
אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי
צְהֻבִּים וּכְבֵדִים
כְּמוֹ דְּמָעוֹת עַל לְחָיַיִם
כְּמוֹ
שְׁתִילֵי גֵּרַנְיוּם אֲבוּדִים

אַחַר כָּךְ
חִבַּקְנוּ וְהֶאֱכַלְנוּ אוֹתָם
וּבָכִינוּ. גַּם הֵם.

וְאָז עָלוּ שׁוּב לָאוֹטוֹבּוּסִים
לְהַמְשִׁיךְ בְּחַיֵּיהֶם