חנה קרמר

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹוַחַת

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת קוֹלוֹת שֶׁהִיא זוֹעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רוֹצָה לְהוֹלִיד

בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִיחַ אֶת רַגְלֶיהָ נָחָשׁ אֶחָד עֲקַלָּתוֹן וְהוֹלֵךְ לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ

בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ נוֹשֵׁךְ בְּעֶרְוָתָהּ קוֹרֵעַ לָהּ אוֹתוֹ מָקוֹם

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַר שֶׁל חֹשֶׁךְ

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְמֵרָחוֹק לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה

בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּאֵבִים כְּמוֹ יוֹלֶדֶת

יוֹרֵד מָטָר. הִיא מַכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ וּבוֹכָה בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה. אִם הָיְתָה יְכוֹלָה הָיְתָה רָצָה וּמַסְתִּירָה עָצְמָה וּשְׁאָר הַחַיּוֹת שֶׁרוֹדְפוֹת אַחֲרֶיהָ לֹא הָיוּ מוֹצְאוֹת אוֹתָה