נבו שפיר

עַנְפֵי הַזַּיִת בְּסַךְ הַכֹּל נָעוּ בְּחֹסֶר נוֹחוּת לְצַד רַעַם הַקָּנֶה.
הֲרֵי הֵם כְּבָר מְאֻבָּקִים מִפֵּרוּרִי הַבִּנְיָנִים וּמִכָּל
הַמַּתֶּכֶת הַחֲלֻדָּה.
הֶחְלִיטוּ לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהֶם, עַנְפֵי הַזַּיִת.
לֹא נוֹקְפִים אֶצְבַּע,
לְהֶפֶךְ.
בְּשָׁלָב מְסֻיָּם נַעֲשׂוּ מַחֲסֶה לְתּוֹעֵבוֹת הָרָקֵטָה וְהַטִּיל
הַמַּסְתִּירִים רְעוּלִים בְּבַד שָׁחֹר וּבְסֶרֶט יָרֹק וּבְצֶבַע מַבְהִיל

בְּשָׁרְשֵׁי גֶּזַע הַזַּיִת הִכָּה הָרֶפֶשׁ,
פָּשְׂתָה הַמַּחֲלָה
עֲנָפָיו שֶׁהָיוּ סְכָךְ מֵעַל הַנֶּגַע
סוֹפָם וַדַּאי שְׂרֵפָה