מרדכי אסקין

אֲנִי רוֹצֶה גַּעְגּוּעִים כְּמוֹ שֶׁל אַבְרָם

לְהָמֻלַּת הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים שֶׁל אוּר,

לִצְחוֹקָן שֶׁל כַּשְׂדִּיּוֹת.

אֲבָל גַּם אֶת שְׁרִיר הֵ’לֶךְ לְךָ’,

גַּם חֲרִיקַת שִׁנַּיִם

כְּשֶׁאֲנַתֵּץ אִתָּךְ פְּסָלִים.

אֲנִי צָרִיךְ אֶת חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁל יִצְחָק

לָתוּר אִתָּךְ בַּסְּבַךְ הַזֶּה שֶׁל יַעַר הַמְּגֹרָשִׁים

שָׁם לִנְעֹץ נִיבַי בְּמַטְעַמַּיִךְ,

בְּנוֹאָשׁוּת שֶׁל עֲקֵדָה

לִנְעֹץ,

בַּעֲבוּר תְּבָרְכִי אוֹתִי.

אָז אוּכַל גַּם לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבַיִךְ,

לְהִתְקַלֵּף

מִתַּחְפֹּשֶׂת הָרִצּוּי שֶׁל הַבְּכוֹרָה הַגְּנוּבָה,

מִין פָּסִיב-אַגְרֶסִיב שֶׁבּוֹדֵק

אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי צוֹלֵעַ,

אִם אֹהַב אוֹתָךְ בְּלִי סִימָנִים.

אֶת הַחֲלוֹמוֹת

נִכְתֹּב בְּתָנָ”ךְ אַלְטֶרְנָטִיבִי מִשֶּׁלָּנוּ:

סֵפֶר יִשְׂרְאֵלִים א’ יַתְחִיל כְּשֶׁמֹּשֶׁה נִכְנַס בַּסּוֹף לָאָרֶץ עַל סְפִינַת מַעְפִּילִים,

מַמְתִּין לִשְׁעַת כְּנִיסָה לַיְּהוּדִים

כְּדֵי לְלַטֵּף בְּצָמָא אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

גַּם אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם שָׁם

מְבָרֵךְ אֶת הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה

שֶׁיִּהְיוּ כְּרוּבִים

עַל מִזְבַּח אֲדָמָה.

וְאַתְּ צוֹדֶקֶת,

הֵם יִמְכְּרוּ אוֹתָנוּ, יִזְרְקוּ לַבּוֹר,

אַתְּ תִּרְצִי לְהִתְחַמֵּם עוֹר לְעוֹר

וַאֲסָרֵב לָךְ כְּמוֹ לְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר –

עֵת לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה,

יַקִּירָתִי,

אַחַר כָּךְ אַהֲבָה.

בַּסּוֹף תִּרְאִי אֵיךְ לְקוֹל צְחוֹקֵךְ

אֶכְרֹת עָרְלַת פָלַשְׂתִּין

(שֶׁבַּלֵּב)

אָשׁוּב אֵלַיִךְ

בְּכִנּוֹר שָׁבוּר מֵרִצּוּץ גָּלְיָת,

דַּפֵּי תְּהִלִּים קְרוּעִים, דְּבוּקִים לְזֵעָתִי – אַתְּ תִּשְׁאֲלִי:

“יָדֶיךָ דָּמִים מָלֵאוּ”?

וַאֲנִי רַק אֲבַקֵּשׁ:

“הַגְמִיאִינִי נָא, מְעַט מַיִם,

הַגְמִיאִינִי נָא”.