נפתלי ק'

הַשְׁמֵן לֵב הָעָם
בִּבְגָדִים, בְּמַדִּים
בְּסַרְבָּל
בְּמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ שְׁחוֹרוֹת.
וְשִׁנַּנְתָּ
אֶת צַו הַדֶּמוֹקְרַטְיָה
לַחֲיָלֶיךָ, לְפִקּוּדֶיךָ, לְתַלְמִידֶיךָ,
וְדִבַּרְתָּ בּוֹ
בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
וּבְעֵת דְּרֹשׁ אָחִיךָ אוֹתְךָ.

חַיָּל, סַדֵּר רִגְשׁוֹתֶיךָ!
שִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ
בְּנֹאדְךָ, בְּבַקְבּוּק
לִהְיוֹת.

חִישׁ חִישׁ
נָחוּשׁ וְרָגִישׁ
(אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה
מַהֵר עֲנֵנִי כָּלְתָה רוּחִי)
כַּלֵּה
שְׁאֵרִי וּלְבָבִי,
וִיאָרוּהוּ כָּל־עֹבְרֵי־דָרֶךְ,

לְתִפְאֶרֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

מתוך האסופה “חבלי מולדת” בהוצאת ישיבת מצפה יריחו התשס”ה