נועם אקרמן

תְּנוּעָה נִנּוֹחָה מִדַּי
עַל קַּו נֶעֱזָב בֵּין גַּן ה’
לִכְנַעַן
וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן
מִזֶּה זְמַן שֶׁאֶבֶן רֶכֶב
מִסְתּוֹבֶבֶת עַל הַקַּרְקֶפֶת
מְמַעֶכֶת אֶת גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת שׁוֹחֶקֶת עֲצָמוֹת
שְׁאֵרִיּוֹת מַחֲשָׁבָה
מֶה לָנוּ וּלְאַהֲבַת אַחִים?
קַו שֶׁיֻּמְרָה הָיְתָה לוֹ
לִדְחֹק כַּף לְאֶגְרוֹף רוֹטֵט (אוּלַי נִתְרַצְּתָה לוֹ לְהֶרֶף עַיִן)
הָפַךְ פּוֹסְטֶר צִקְצוּקִים
לִתְלִיָּה אֲרָעִית עַל לִבּוֹת הַצּוֹדְקִים
רַק הַבָּשָׂר לֹא מַתִּיר אֶלָּא סָלְטוֹ מוֹרְטָלֶה
פְּנִימָה
אל עָנָן אָבָק דּוֹקֵר
נִסָּיוֹן לִגְנֹב מִן הָעֲרָפֶל
תְּמוּנוֹת נֶצַח